מכתב - "אם אפגע בעצמי אף אחד לא ירגיש"
המאזינה מרגישה דיכאון ועוברת תקופה קשה בגלל שהוריה הודיעו לה שהם מתגרשים, היא חושדת שבן זוגה בוגד בה וגם עם חברתה הטובה היא לא מסתדרת. ורדה: "אדם בדיכאון רואה הכל שחור סביבו. את זקקה לטיפול תרופתי"
שאלה: אני נמצאת בתקופה של דיכאון נפשי מאוד עמוק וכבר ימים שלמים שאני פשוט לא מפסיקה לבכות וחושבת לעשות דברים שיזיקו לי פיזית כדי שאנשים שגורמים לי לעצב כה עמוק יפתחו את העיניים שלהם וישימו לב שגם אני נמצאת פה. התבשרתי לאחרונה שהוריי פתאום מתכוונים לפרק את החבילה ולהתגרש, הזוג הכי מושלם פשוט בוגד בי ולא חושב על ההשלכות. בנוסף, חבר שלי התהפך ב-180 מעלות, עד לפני שבועיים הוא היה דואג ואכפתי ופתאום אני מרגישה שינוי וריחוק, לא אכפת איך אני מרגישה ואני בטוחה שהוא בוגד בי. לעומתי, כל חברותיי נמצאות במערכות יחסים מדהימות והרבה פעמים כשאני מבלה איתן ועם בני זוגן בא לי למות כשאני רואה את החום והאהבה שיש ביניהם. גם חברתי הטובה ביותר מתנהגת אליי בצורה נוראית, וכל מה שמעניין אותה זה לספר לי על הבעיות שלה. כואב לי שכולם מתעלמים ממני ואין מי שיקשיב וייתן מילה טובה או סתם חיבוק שיזכיר לי שאני שווה משהו. אני מרגישה שגם אם אפגע בעצמי זה לא ישנה שום דבר ואף אחד לא ירגיש בחסרוני. תוכלי לעזור לי?
ורדה עונה:
יש לי הרבה להשיב לך ואחלק את התשובה שלי:
לגבי הורייך - את יוצאת מתוך הנחה שהפרידה שלהם הגיעה כרעם ביום בהיר אבל ברור שזה לא קרה מעכשיו לעכשיו, כנראה שהם פשוט לא שיתפו אתכם ולא העיקו על נעוריכם עם הבעיות שלהם. את מתייחסת אליהם כאילו הם בגדו בך אבל אלה החיים שלהם. יש להם את הסבל שלהם ואת המצוקה שלהם אבל מנקודת מבטך הם אמורים להמשיך לחיות בשבילך ואת לא רואה שום דבר אחר.
לגבי חברייך - גם כאן לפי תיאורך עולה שוב התחושה שכולם לא בסדר. חשוב לי מאוד להסביר לך - הרבה פעמים כשאדם בדיכאון לא רק שהוא רואה הכל שחור אלא גם אין לו כוח וסבלנות ויש בו זעם נוראי. את מתארת מצב של קנאה עזה בחברייך, בזוגות הנהדרים, ולא עולה על דעתך שאולי גם להם יש בעיות ומצוקות, יכול להיות שהם לא משתפים אותך כי את כל כך עסוקה בבעיות שלך.
חבר שלך כנראה גם כן נמצא בתקופה קשה. התקופה הזאת היא קשה באופן כללי, היו עכשיו חודשיים די נוראיים כאן ויש כל מיני מצוקות. נראה לי שאת נופלת לבורות במהירות עצומה וכדי לצאת מהמעגל הזה את חייבת טיפול. לכי לרופא המשפחה שלך, ספרי לו שאת בדיכאון ותבקשי שיפנה אותך לטיפול, ייתכן ואת זקוקה גם לטיפול תרופתי. אני בטוחה שאנשים אוהבים אותך ושאת חשובה להורייך, המחשבה שלאף אחד לא איכפת ממך זאת מחשבה דיכאונית מעוותת, זאת לא המציאות ואלו לא החיים האמיתיים שלך. תנסי לדבר עם מישהו מבוגר במשפחה, מישהו בוגר שיעזור לך להיכנס לפרופורציות ולמנוע ממך להידרדר.
