"האם עליי להתגרש שוב?"
ורדה למאזינה: "לא נעים להיות גרושה פעמיים, אבל זה עדיף על הגיהנום שבו את חיה!"
שאלה: אני בת 28 ובעלי בן 33, שנינו דתיים ועבור שנינו אלו נישואים שניים. לבעלי יש ילד בן 11 מנישואיו הראשונים שחי אצל גרושתו, ולי יש ילד בן 5 מנישואים קודמים שאותו אני מגדלת. לפני שנישאנו הייתה בינינו הכרות שטחית ולא מעמיקה במיוחד, יצאנו כחצי שנה וחשבנו שיש בינינו התאמה ושנוכל לבנות ביחד בית באהבה ובשותפות אבל למרבה הצער טעינו. אנחנו נשואים כבר עשרה חודשים והנישואים שלנו כואבים ומאכזבים. חשבתי שבעלי אוהב אותי ומסתבר שטעיתי בגדול. הוא לא מכבד אותי ואת בני כלל ואני מרגישה דחויה ולא רצויה. בנוסף הוא החליט שאני לא רזה מספיק וזה לא מתאים לו. אני מאוד מיואשת מהמצב הזה, המחשבה להתגרש פעם נוספת מהדהדת בי ולא נותנת לי מנוחה לרגע. בעלי אמר לי שאנחנו יכולים להמשיך לחיות באותו אופן אבל הדגיש שהוא לא מעוניין בילדים בכלל כי ילדים צריכים לבוא מאהבה וזה לא מה שיקרה איתי. הצעתי שנפנה לטיפול זוגי אבל הוא לא מעוניין, מה עליי לעשות?
ורדה עונה:
ראשית חשוב שתדעי, טיפול זוגי לא בהכרח יכול לעזור לכם לשקם את מערכת היחסים שלכם. נהוג לפנות לייעוץ כשיש חילוקי דעות, חיכוכים או אי הבנות והוא עוזר רק כששני הצדדים מעוניינים, אם אחד מבני הזוג לא מעוניין ולא אוהב יותר אז אין בזה שום תועלת.
אינני יודעת מאיזה סיבות האיש הזה החליט להינשא לך, אולי הוא היה מאוהב בך לרגע ואולי הוא היה צריך "לסמן וי" כי הוא לא רצה להיות בסטטוס של גרוש אבל בכל אופן נגמר לו. אני יודעת שאת דתייה ואני יודעת שזה "לא נעים" אבל הקטסטרופה של להיות גרושה פעמיים בגלל שזה "לא נעים" איננה שקולה בשום פנים ואופן כנגד הגיהינום שבו את חיה. יש לך ילד בן 5 ואת צריכה ויכולה לחיות איתו. המערכת הזוגית היא דבר שעדיף רק כשהוא טוב והפחד מהסטיגמה הוא מיותר.
את אישה צעירה, את לא צריכה לחיות עם גבר שמואס בך ושאת לא לטעמו. את מוכרחה לקחת אומץ ולהתגרש ואני מעודדת אותך לעשות כן. אני יודעת שלא יהיה נעים להציג את עצמך כגרושה פעמיים אבל תאונות קורות, וטעויות קורות וכך את צריכה להתייחס לזה - כאל תאונה או טעות. אני בטוחה שאת תפגשי מישהו אחר שיראה שאת אדם נחמד ושיש לך ילד נחמד, והוא יהיה מוכן לבנות איתך קשר שהוא יותר בריא ויותר סביר. אז עם כל הפחד והאימה מהתהליך שמצפה לך את צריכה להתייחס אליו כאל דבר הכרחי.
