ליילה 66 - קיצוני

מאזינינו המכובדים באמת,

רבות דובר, סופר והושר בדבר הקיצוניות. והרי הקיצוניות, כך נדמה לעיתים, אם כל חטאת היא. איננו חפצים, בגילנו המתקדם, להיתפס ככאלה אשר נאחזים בקרנות המזבח רק באשר הן קרנות, או נשכבים על הגדר רק באשר היא גדר. בגילנו, וודאי הדבר שנחפוץ במעט שלווה, שקט נפשי, משכב על הגב, ומגורים בפרברים עם ילדינו וכלבנו הנאמן.

אבל מה אם, רק אם, נהרהר מעט בדבר הקיצוניות? אולי נגיע למסקנה שהקיצוניות מגדירה למעשה את המרכז, ומכאן חשיבותה ומקומה בחיינו. ובכלל – קיימות אי-אילו תופעות קיצוניות, דוגמת הקור העז שפקד את מחוזותינו רק בעת האחרונה – אשר כלל אינן נתונות לשליטתנו, ואנו נתלים בהן, בתופעות הללו, כאחרונת המריונטות.

וכך, ניסה אפי להסביר מדוע טיפשות קיצונית מהווה את אבן הנגף החמורה בעיניו, ובכלל – האם קיים קשר בין בלונד ובין טיפשות (לא לצעוק – התשובה היא "לאו" רבתי), בעוד שאורי נתלה על אילנות גבוהים וסיפר על דרכי ביטוי אמנותיים קיצוניים במיוחד, דוגמת הקאה על קנווס, מתן צואה על דגל, ועוד כהנה וכיוצא בזאת. 

כדברי גראוצ'ו מרקס, אשר זה זמן רב שלא הובא לידי ביטוי: "בניתי את עצמי מכלום, למצב של עוני קיצוני".