מלאכית בגן ומתאגרפת בבית - "בתי מרביצה לנו בבית אבל זה לא קורה בגן"
אב (חבוט) מספר על בתו הפעוטה בת השנה ו-4 חודשים שמכה בבית את מי שרוצה לחבק או לנשק אותה או כשהיא סתם כועסת. מיכל מסבירה מדוע יש פער בין ההתנהגות בגן לבין בבית ואיך מסבירים לפעוטה שזה אסור: "לא רק להגיד, להתנהג כאילו זה לא נעים לכם"
שאלה: כשבתי בת השנה ו-4 חודשים כועסת היא מכה אותנו, היא עושה זאת אם מישהו רוצה לחבק או לנשק אותה או סתם מפריע לה. זה קורה עם סבא, סבתא, דודים, ואפילו איתי ועם בעלי. ההתנהגות הזו מתרחשת רק בין כותלי הבית, בגן היא ילדה מאוד טובה ופעילה. ניסינו לגרום לה להפסיק להכות ואמרנו לה שלא נעים לנו שהיא מרביצה אבל כלום לא עזר. מה לעשות?
מיכל עונה:
פעמים רבות יש הבדל משמעותי בין ההתנהגות של הילדים בסביבה חברתית אחרת (גן, בית ספר וכו') לבין התנהגותם בבית. העובדה שבתך מכה רק בבית ולא בגן מלמדת אותנו שבבית יש לה "רווחים פסיכולוגים משניים". זו יכולה להיות הוכחה לתסכול או הוכחה למאבק כוח קטן וזו יכולה להיות אסטרטגיה כדי למשוך את תשומת לבכם ולגרום לכם לדבר איתה. ילדים מוכנים לסבול מאיתנו כעסים, שיחות, הפקת לקחים, גערות ופרצופים, העיקר שהם יקבלו מאיתנו יחס. ילדים בני שנה ו-4 כבר מבינים ולכן אתם צריכים לקחת אותה לשיחה ולהגיד לה: 'לפעמים את מרביצה לאימא, לסבתא, לדודה ולאבא. אנחנו לא אוהבים ולא מרשים להרביץ לנו, אם את תרביצי אנחנו פשוט נלך'. הילדה אמורה ללמוד מתגובות ומעשים, ברגע שאתם רק אומרים לה 'זה לא נעים לי' זה לא יעיל וזה לא יגרום לה להפסיק להכות, אתם צריכים להתנהג כאילו זה לא נעים לכם. לכן, ברגע שהיא מרביצה לכם אתם צריכים להסתובב וללכת. תייצרו תגובה, ילדים לומדים מפעולות, לא מדיבור של ההורים. אם היא תרוץ אחריכם ותחבק תאפשרו לה לעשות זאת ושימו לה יד על הראש, אם היא שוכבת על הרצפה ובוכה תעמדו בצד ותספרו 20-30 שניות ולאחר מכן תיגשו אליה ותציעו לה לשחק (לא מתעלמים מכזאת תינוקת). אך כאמור, תגרמו לכך שההתנהגות הקלוקלת לא תשתלם לה.
