יציאת מצרים - "עברתי כה הרבה תלאות בדרך אל החופש ואני לא רואה את הארץ המובטחת"
המאזינה בת ה-43 מספרת על הליך הגירושין הארוך שבו החלה לפני כשנה - "למרות הגירושין הוא עדיין חלק מחיי ואני לא מצליחה לצאת מזה"
שאלה: אני בת 43 אימא לשניים. התגרשתי לפני למעלה משנה ואני מרגישה שראיתי את הארץ המובטחת ולא הגעתי אליה. הבטחתי לעצמי שאני מנטרלת את החיים שלי מבעלי אבל לא הצלחתי והוא עדיין מצליח לכפות עליי דברים דרך הילדים שלנו. אני מרגישה שעשיתי הכל, בהתחלה הייתי מכילה ואחר כך אסרטיבית אבל הילדים הם הבטן הרכה שלי. מה עליי לעשות?
שלומית עונה:
כאשר אנחנו מתגרשים מבן זוג אנחנו אף פעם לא נפרדים לגמרי, אנחנו לא מתגרשים מהקודים ההתנהגותיים שלנו ולא באמת מתגרשים מהיחסים. אנחנו אמנם שואפים להתנתק מבחינה רגשית אבל אנחנו בעצמנו לא תמיד משתנים. במשך כל הנישואים הראית לבעלך שליבך פתוח לכל ואת תמיד מוכנה לתת בלי גבולות. את תמיד הסכמת לכל ולאט לאט צמצמת את עצמך. בעלך אולי התגרש ממך מבחינה פיזית אבל הוא לא "התגרש" מהעבודה שהוא יכול לבקש ממך הכל, וגם את לא התגרשת מכך שאת תמיד נענית לו. את למעשה ממשיכה ההתנהלות שהייתה לך בילדות, בעבר היה לך רצון לרצות איזשהו אח או אחות שהיו קרובים אלייך והבאת את הקוד הזה אל תוך מערכת הנישואים שלך. את היית מתורגלת להכיל ולתת וקיבלת בן זוג שהוא סך כל האחים שדאגת להם. אם את לא תשימי גבולות לילדייך גם הם ישאבו אותך. את אמורה לנקות מתוכך את מנת היתר של הכלת היתר, ילדייך זקוקים לך אבל עלייך לבחון כל פעם מחדש מה את מסוגלת לתת ומה לא. בנך הקטן עדיין זקוק להרבה תשומת לב לעומת בנך הבכור שהוא למעשה הנגזרת של אביו. תפתחי את הבן הקטן שלך ותתני לו את המקום שהוא זקוק לו. את לא רואה את עצמך במראה ואת לא יודעת את מי להכיל ואת מי לא.
