מאזינה: "אני מרגישה שבני וכלתי שמים אותנו בצד" - שלומית: "יש לך איזשהו חסך"
איך מתמודדים עם יחסים עכורים עם בני משפחה. האזינו לעצתה של שלומית
שאלה: אני בת 61, בני נשוי כבר 4 שנים והשנה נולדה לו בת. בני וכלתי מסתדרים נהדר יחד ולמרות שאני רוצה לעזור בגידולה של נכדתי אני מרגישה שהם שמים אותי ואת בעלי בצד. מה אני צריכה להבין מההתנהגות שלהם?
שלומית עונה:
יש לך איזשהו רצון למלא חסך של משפחתיות או של "ביחד" והרצון הזה מגיע מהתקופה המוקדמת בנישואים שלך. לדעתי את בילית הרבה זמן לבד עם הילדים שלך ובעלך לא היה נוכח הרבה בבית באותה תקופה. על פי הראייה האחרת יש לנו הרבה פעמים 'פילם' בזיכרון התאי שלנו אותו אנחנו רוצים לשנות. במקרה שלך בגלל שאת גידלת את הילדים שלך לבד את רוצה לראות עכשיו ב'פילם' שלך, דרך בנך, משפחה שגדלה ביחד. את רוצה להיות שותפה לכך בגלל שאת לא שבעה מהמקום שאת היית בו ואת רוצה למלא את החסך שהיה לך. פעמים רבות אנחנו רוצים למלא תהליכים שחסרים לנו דרך הילדים שלנו אבל זה לא הוגן כלפיהם וזה אפילו מפריע להם. עלייך להבין שבנך וכלתך לא מרחיקים אתכם הם מבחינתם עושים תיקון למה שהיה חסר להם. הבן שלך גדל איתך בלי נוכחות של אבא וכעת הוא רוצה שזה לא יקרה לילדה שלו והוא רוצה לגדל אותה בזוגיות מלאה. בנך רוצה למלא את הרצף הזה ולך אסור להפריע לכך. למרות שזה אולי כואב לך "לשחרר" את בנך תתחשבי בו ובזוגתו ואל תלחצי עליו, ככל שהוא ימלא את החסך שלו אז הוא יוכל להכיל אנשים נוספים סביב הזוגיות והמשפחתיות שלו. אל תיקחי את זה באופן אישי, כרגע הצורך לזוגיות מלאה זה דבר שמאוד חסר לו, וזה מגיע מתת המודע שלו.
