מיכל: "יש מצבים שאם אנחנו לא יוצאים מן הדעת סימן שאין לנו דעת"
מיכל מקדישה את דברי הפתיחה למכתב של אימא בפייסבוק שצפתה באימא צורחת ומפליקה לבנה שלא רצה ללכת לגן: "היא צרחה עליו 'ככה לא מדברים אל אימא'"
שאלה: היום בבוקר בדרכי לעבודה ראיתי מקרה שציער אותי מאוד: ילד בן שנתיים אמר לאימו שהוא לא רוצה ללכת לגן ושאם היא תיקח אותו הוא ירביץ לה. האם הסתובבה והתחילה לצעוק על בנה בכזו עוצמה שכל הרחוב שמע, ולאחר מכן "הפליקה" לו וצרחה – 'ככה לא מדברים לאימא'. אני פשוט עמדתי בצד ובכיתי, מרוב הלם אפילו לא הייתי מסוגלת לגשת אליה. מה דעתך על מצבי קיצון כאלה?
מיכל עונה:
ילדינו לפעמים מעמידים אותנו במצבים שגורמים לנו לצאת מן הדעת אבל גם במקרים כאלו חשוב מאוד שנשלוט בעצמנו ובתגובות שלנו. אסור לצרוח על ילד ובוודאי לא "להפליק" או להרביץ לו, זה אחד הדברים שאמור היה כבר "להתאייד" מין העולם. חשוב שנגיב לילד על התנהגות כזאת אבל התגובה צריכה להיות עניינית עד כמה שאפשר. יש מצבים שיכולים לגרום לילד להיות עצוב, כועס ומתוסכל אבל חשוב להימנע ממעשים שיש בהם אלמנט של השפלה (כמו לצרוח על ילד ולהרביץ לו באמצע הרחוב). הורות זה לא דבר קל אבל ברגעים כאלה אנחנו נמדדים אז קחו את זה לתשומת ליבכם. אם אתם מגיעים לרגעים האלה דעו שמותר לכעוס וחשוב להגיב אבל זכרו שצריך להיזהר לא להשפיל את הילדים.
