שיימינג בגן הילדים
מאזינה בדמעות: "לבני יש התפרצויות אלימות וההורים עשו לו 'שיימינג' בוואטסאפ"
אם לילד בגן טרום חובה מספרת בכאב על מעשי האלימות של בנה בגן: "הוא זרק כיסאות ושבר משקפיים לילדה, אני מתביישת להיתקל בהורים בבוקר" ; מיכל מעבירה מסר תקיף להורי ילדי הגן ומסבירה מה צריך לעשות במקרה כזה.
"אני נבוכה לדבר על העניין הזה", פתחה המאזינה את דבריה בתוכניתה של מיכל דליות וסיפרה: "בני בן הארבע וחצי תמיד היה שובב וטיפה אלים אבל לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. השנה הוא נכנס לגן טרום חובה ופתאום נהייתה לו התפרצות אלימות אף יותר. הוא התחיל לנשוך ילדים ואחת האמהות שבנה ננשך העלתה לקבוצת הוואטסאפ של הגן תמונה של הנשיכה. משם העניינים התגלגלו וכל האמהות התחילו לנתח את הילד שלי. עלו שם רעיונות שאולי יש לו בעיות או חרדות, אולי הוא מתוסכל או שיש לו פיצול אישיות. עשו לו שיימינג".
"נכנסתי לדיכאון", הודתה בכאב, "בכיתי את נשמתי ולא שלחתי את הילד לגן יותר. הלכתי למטפלת ריגשית שהמליצה לי לרדת לחצי משרה כדי לבלות קצת יותר זמן איכות עם הילד, ובינתיים החזרתי אותו לגן כי הגננת התעקשה ואפילו העמידה את ההורים המאשימים במקום. בהמלצת המטפלת שלחתי את הילד לשחייה טיפולית אבל זה לא עזר, לכן ביקשתי ממנה מכתב המלצה להעביר את הילד לגן אחר אבל ברגע שהיא ביקשה כסף עבור המכתב, הבנתי שהיא לא באמת רוצה את טובת הילד".
עוד סיפרה האם בכאב: "המצב התדרדר. פניתי להומאופתיה וזה רק החמיר את המצב, האלימות החריפה והילד זורק כיסאות על ילדים, עדיין נושך ואפילו שבר משקפיים של אחת הילדות בגן. אני אובדת עצות ומתביישת מאוד. אפילו הפסיכולוגית של הגן שתיצפתה על בני, אמרה שאין לה יותר מה להוסיף כי היא יודעת שכבר ניסיתי הכל. אני מתפללת בכל יום שההורים לא יפגשו אותי בכניסה לגן".
גם זה יעבור
בתור התחלה, על מנת להרגיע את המאזינה, הזכירה מיכל ש'גם זה יעבור': "יום אחד הילד יהפוך לגבר ואת תסתכלי אחורה על השנים האלה ותיזכרי שאלו היו שנים קשות". אז מה בכל זאת גורם לילד להתנהג כיום באלימות כזאת? "כשיש ילד שובב, מרדן וחוצה גבולות שמקצין את ההתנהגות במיוחד בגן, סימן שהיה משהו במעבר לגן החדש, היה לו קושי והוא משתמש באלימות מתוך מצוקה קשה מאוד, הוא כבר מאמין על עצמו שהוא ילד רע".
"הוא חושב באופן לא מודע שאין לו דרך אחרת להתמודד עם מצבים של תסכול וכעס", המשיכה דליות, "הוא רוצה תשומת לב ואהבה, ויכול להיות שיש לו 'פיוז קצר' וכשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה אז הוא כועס. אם הגננת פנתה לילד שלידו ולא אליו, למשל, הוא חווה תסכול, צער וכעס והוא מוצף רגשות. הדרך שלו להתמודד עם ההצפה היא אלימות".
"כולנו נולדים אלימים", הפתיעה מיכל, "אבל כשילד קטן עושה משהו אלים ולא בסדר, ההורים אומרים לו שזה אסור ומלמדים אותו מה נכון ומה לא נכון. אצל הבן שלך משהו לא טוב מתנהל עם עולם המבוגרים והוא נשאר ומתחפר ומגיב באופן אוטומטי חסר שליטה באלימות לכל דבר שקורה. הוא שבר משקפיים כי זה מה שהיו לו מול העיניים באותו רגע שחווה את הקושי שעליו דיברנו. יש לו הרגשה לא נעימה ובמקום לפרוץ בבכי או ללכת לגננת, הוא אלים וכאן את חייבת ללמד אותו להתאפק".
התחלות חדשות
מיכל הציעה למאזינה שתעביר את בנה לגן חדש על מנת ליצור לעצמו התחלה חדשה כי 'משנה מקום משנה מזל'. לכל אותן אמהות שעשו שיימינג, פנתה דליות ואמרה: "ילדים נושכים! גם הילד שלכם ינשך יום אחד, אני יודעת. אל תתבכיינו, למרות שזה לא נעים וזה כואב אבל הקטנים שוכחים את זה תוך רגע ואילו ההורים עושים מזה סיפור. נכון, צריך לטפל בילד שנושך באופן קבוע אבל בטח שלא צריך לעשות לו שיימינג ולהגיד שיש לו פיצול אישיות. תעצרו", זעמה.
בנוסף להעברה לגן אחר, ביקשה מיכל מהאם שתיקח את בנה למאבחנת ציורים: "היא תוכל לראות איך הילד רואה את העולם ותדעי נקודתית במה לטפל. כרגע כל הנושא של האלימות או חוסר האיפוק הופך להיות ענן שמלווה אותו לכל מקום שהוא הולך. אל תעשי לו יותר שיחות ודיבורים על הדברים הרעים שהוא עושה בגן, וגם בקשי מהגננת שלא תדבר איתך יותר על הילד מעל הראש שלו כאילו שהוא לא קיים. מה זה הדבר הזה? למה לא להתייחס לדברים החיוביים שהוא עשה היום? למה לדבר רק על הדברים הרעים שעשה?"
"ילדים שומעים הכל", הסבירה מיכל מדוע היא מתנגדת לנוהג שבו הגננת מספרת לאמא כיצד התנהג בנה בו ברגע שהיא אוספת אותו בחזרה מהגן. "אם היא רוצה לעדכן אותך, שתכתוב לך בוואטסאפ. חוץ מזה, את כבר יודעת שהוא נושך אז מה זה יעזור לך לדעת שהוא נשך גם היום? בכלל, אני נגד לדבר על מה שהילד עשה בגן כשאתם כבר נמצאים בבית, זה הרי קרה שם בגן, בטריטוריה אחרת שהגננת מטפלת בה. עובדה שהיא הגנה עליו כשהיה צריך, כך שאין לך מה לעשות עם המידע המתסכל הזה".
עוד כדאי לבקש מהגננת להתמקד בחצי הכוס המלאה: "בקשי שתגיד לך בכל יום דבר אחד טוב שבנך עשה. היא עושה עבודה מאוד קשה ולא קל לה, אבל הפסיקו לדבר רע מעל הראש של הילד. גם בגינת המשחקים, אם את רואה שהוא אלים כלפי ילד אחר רוצי אליו, חבקי אותו ותתרחקי משם מבלי לדבר על זה אפילו. חיבוקים וגילויי אהבה הם המרפא להכל".
שיימינג? לא בבית ספרנו (או בגננו)
בהמשך פנתה דליות לרגשות החמלה של אותם הורים שהילדים שלהם ננשכים: "נכון, אתם רגישים כלפי הילד שלכם שננשך - שימו אלוורה וזה יעבור. אבל שיימינג? נו באמת גבירותיי ורבותיי, מדובר על גוזלים. נכון, צריך לטפל באלימות וזה נורא שילד אחר שובר משקפיים, שכמובן אמא שלו תשלם על הנזק, אבל שימרו על הפה שלכם או במקרה הזה של הוואטסאפ שימרו על האצבע".
לבסוף, הקריאה מיכל מכתב אופטימי במיוחד ששלחה מאזינה בעודה מקשיבה לאמא הכאובה, וכך נכתב: 'גם לי קרה אותו מקרה בבית הספר של בני. המנהלת עצמה דרשה שאשלח אותו לאיבחון פסיכיאטרי, אבל עם עבודה קשה והמון אמונה שהילד יכול, הכל השתנה והילד הפך למצטיין. היום המורות ואפילו המנהלת בעצמה מאוד אוהבות אותו, כך שהכל אפשרי'".
עריכה: מיכל דאבי
