מנהלת לשכתו של פרס: "כשהלך לבית החולים הוא הרגיש שהגוף בוגד בו ושמשהו קורה"
נפרדים משמעון פרס - יונה ברטל, חברתו הקרובה של פרס ז"ל ומנהלת לשכת בית הנשיא לשעבר, מדברת על התקופה האחרונה בחייו של הנשיא התשיעי ומספרת על שיחות שקיימו על זיקנה ומוות - "הוא היה אומר ששיעמום יותר גרוע ממוות"
מנהלת לשכת פרס: "הוא הרגיש שהגוף בוגד, שמשהו קורה"
יונה ברטל סיפרה לניסים משעל ודרור רפאל ב"רדיו ללא הפסקה 103FM": "ביום האשפוז הוא אמר 'נכנסתי בריא, אני אצא חולה'. שעה אחרי זה קרה מה שקרה. בשנה האחרונה הוא הרגיש שמשהו קורה ועבד בהספק של חמש שנים"
עם מותו של שמעון פרס ז"ל שוחחו הבוקר ניסים משעל ודרור רפאל ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם יונה ברטל, חברתו הקרובה של פרס ומנהלת לשכת בית הנשיא לשעבר, שאמרה: "אני לא מעכלת. אני שבורת לב כאזרחית המדינה והעולם וכיונה ברטל שהייתה שם 21 שנה, הרבה מאוד שעות לידו ומאחוריו, שועטת במשעולים שהלך ובפרויקטים הגדולים שבנה למען המדינה".
"ביום האשפוז חיכיתי לו בבית החולים, ואז כשהוא הגיע הוא הרגיש נהדר ונראה טוב", סיפרה, "עשו לו את כל הבדיקות, שיצאו בסדר גמור. רק המלחים בדם היו נמוכים. הוא הרגיש משהו, שמשהו קורה ואמר 'נכנסתי בריא, אני אצא חולה'. הוא הרגיש שהגוף בוגד. ואז שעה אחרי זה קרה מה שקרה. ועד הרגע האחרון הוא עבד ועשה. וחזרנו מקומו, מהוועידה הכלכלית הגדולה, שם הוא התקבל בכבוד מלכים. הוא נתן שם עשרות ראיונות לכל הטלוויזיות הכלכליות של אירופה. הוא עבד במרץ ופגש שם ראשי מדינות, וחזרנו, וקרה מה שקרה".
משעל שאל האם פרס דיבר על המוות וברטל השיבה: "הוא אמר ששעמום זה יותר גרוע ממוות. אז הוא אף פעם לא היה משועמם, תמיד עשה ועסק. בשנה האחרונה הוא הרגיש משהו, פתאום אצה לו עוד יותר הדרך. הוא כל כך חרוץ, אבל בשנה האחרונה הוא אמר שחבל על הזמן, כי צריך להספיק וצריך לעשות. והוא באמת הספיק. הוא הניח את אבן הפינה למרכז החדשנות והשלום. השואו-קייס הכי גדול שהיה כאן, הבינלאומי, בהשתתפות ראש הממשלה והנשיא, שפתחו את זה איתנו ביחד. הוא הספיק לכתוב ספר שנוסף שייצא בקרוב ועוד פרויקטים ורעיונות בינלאומיים, שנועדו להאדיר את שמה של מדינת ישראל. הוא בשנה האחרונה עבד כמו בחמש שנים".
על סידורי הלוויה אמרה: "ביום חמישי יוצב ארונו בכנסת, היכן שהוא פעל משך 48 שנים אינטנסיביות. ביום שישי תיערך הלוויה ממלכתית גדולה. אובמה יגיע וגם קלינטון. קלינטון חבר אישי יקר. הוא ונשיא ארצות הברית היו חברים מאוד קרובים. אובמה מיד התקשר ודיבר. גם לפני זה שמעו אותו אומר 'שמעון, מה קורה, אותך שאלתי תמיד מה אתה שותה ואוכל כדי להיראות כמוך'. בענייני אוכל פרס היה מאוד ממושמע, מה שלרובנו קשה. אם צריך לאכול רק משהו מסוים, אז זה מה שהוא אכל. הוא עמד בזה. היה לו סדר יום סדור. הוא היה מאוד ממושמע ותחת קונטרול.
"למדתי ממנו (פרס) שהדרך מאוד חשובה, לא רק המטרה", הדגישה ברטל. "למדתי ממנו לא לוותר, גם אם הדרך קשה וגם אם אנשים סקפטיים, ללכת בדרך ולהגיע. כל מה שהוא אמר וחזה, גם כשבהתחלה אנשים הרימו גבה, קרה. הכור, התעשיות הביטחוניות הננו-טכנולוגיה, למרות שכולם היו סקפטיים וגם לפעמים שמו לו רגליים. זה איש חזון שרואה הרבה יותר רחוק מאיתנו ולא מבין איך אנחנו לא רואים, לכן התסכול שלו כפול. אבל הוא לא מוותר. יש לו את האנרגיות והדרייב ולעשות למען המדינה. גם אם האגו שלו נפגע לפעמים כשלא מעריכים עד הסוף, ואז כשהוא עושה את זה, הוא מקבל את מלוא ההערכה. למשל, כשהוא הציל את כלכלת ישראל, מ-450 אחוזי אינפלציה. אף אחד לא דיבר על זה. לאחרונה התפרסמו הפרוטוקולים ואז פתאום אמרו 'שמעון פרס הציל שוב את המדינה'. הוא היה אומר לי שגם אם לפעמים זה כואב ולא מקבלים את הקרדיט, מה שעשית זה מה שחשוב".
משעל הזכיר שבמבצע אנטבה רק לאחר שנים רבות הכירו בתרומתו של פרס שהכין את תוכנית המבצע. "נכון מאוד", הסכימה ברטל, "כולם התנגדו, וצוות הפנטזיה עבד והמבצע עבד. היום כולם כבר יודעים, והנוער לומד את זה בבית ספר, וזה מה שחשוב". על עצמה הוסיפה: "אני אמשיך לבוא לעבודה ולעסוק במורשתו וברוחו. אני ראש חוג הידידים של פרס ואנחנו עושים עבודה מאוד גדולה כדי להמשיך את המורשת ולהקים את מרכז החדשנות והשלום שיהיה אבן שואבת למנהיגים, סטודנטים ותלמידים, שיידעו שאפשר באמצעות חדשנות להביא לדו-קיום".
