חום יולי אוגוסט
רז שכניק מארח את שלמה ארצי לשיחה על אלבום המופת
ספיישל ראש השנה - רז שכניק מארח באולפן את שלמה ארצי בתכנית מיוחדת שמצדיעה לאלבום המופת 'חום יולי אוגוסט', שיצא בשנת 1988 - האזינו
שלמה ארצי חוזר ל"חום יולי אוגוסט": "התקליט הראשון שבו אני 'קול'"
בראיון מיוחד סיפר שלמה ארצי על הגעגועים להוריו, על ילדיו ונכדיו ועל יצירת האלבום הכפול משנת 1988 שנחשב לאבן דרך במוזיקה הישראלית, אלבום בוא נחשף אישית וחשף את משפחתו. "לא הצלחתי שוב לעשות אלבום כזה, ולא אצליח לכתוב שוב שיר כמו 'ארץ חדשה', שזה היה השם שיועד בהתחלה לאלבום"
סדרת "אלבומי המופת" של "רדיו ללא הפסקה 103fm" אירחה את שלמה ארצי עם אלבומו הכפול "חום יולי אוגוסט" משנת 1988, שנחשב לאחד האלבומים החשובים בתולדות המוזיקה הישראלית. האלבום כולל שורת שירים שהפכו לקלאסיקות כמו "ארץ חדשה", "תחת שמי ים התיכון", שיר הנושא "חום יולי אוגוסט", "נבראתי לך", "טלפני טלפני", "לב שבור לרסיסים" ועוד רבים.
"זו הייתה תקופה שעשינו אלבומי קונספט, סביב איך המוזיקה תישמע, מבחינת ההפקה המוזיקלית", סיפר ארצי. "באלבום 'חום יולי אוגוסט' היה גם קונספט של נושא, הייתה בו משפחתיות והיה בו החיבור לארץ, יותר מכל תקליט שעשיתי לפני זה. עוד שני קונספטים חשובים באלבום הזה, הראשון שהקלטנו אותו ב'לייב', כלומר הלהקה ניגנה ואני שרתי יחד איתה, כמו בהופעה. לא הקליטו ואני הקלטתי אחרי זה. הדבר השני החשוב הוא שלאורך כל התקליט יש קצב קבוע שעובד, בהשפעה של להקת יו-2 מהאלבום 'Joshua Tree'. שמענו אותו אני ולואי להב, המפיק המוזיקלי, שמענו את השיר 'With Or Without Tou' ואמרנו בוא נלך לפי זה".
"למעט שני שירים תמיד כתבתי טקסט קודם, אף פעם לא מנגינות", אמר ארצי. "השירים נכתבו בחודשיים, במחברת, בבית קפה 'אקסודוס'. הייתי בא כל בוקר בשמונה, יושב שם עד שתיים-שלוש אחר הצהרים וכותב. וזה נשפך לי. בחיים לא כתבתי כל כך מהר, כל כך בהתרגשות וכשסיימתי ידעתי שיש לי תקליט. אני לא מדבר על השיר 'חום יולי אוגוסט' שהוא 'יציאה' אלא על השירים שקשורים לאמא שלי ואבא שלי, הם פשוט נשפכו ממני. כיום אני לא שומע את השירים שלי כמו שאני לא מסתכל על תמונות ישנות. זה לא שאין בי נוסטלגיה. אולי אני מתעמר בה. אולי אני כועס על הזמן שעובר".
על הצליל של התקליט אמר: "הסאונד פה פיצוץ. זה לא אלבום שאני כועס עליו. אני גאה בו מאוד. כמפיק לואי היה גאון. הוא הפיל אותי בפח כבר באלבום 'תרקוד'. אני אז לא ידעתי מהחיים שלי. באתי מ'לה לה לה' וגיטרות. והוא עשה ב'תרקוד' אלבום על סינתיסייזר אחד והקדים את כל הארץ, לא רק הדהים אותי. הוא עשה דבר שאף אחד לא עשה לפניו. גם ב'חום יולי אוגוסט' כשהוא עבד על העיבודים לא הבנתי בכלל מה הוא עושה. זה בכלל לא היה בסיסטם שלי. עבדנו בהתחלה במחסן שלנו בבית. לואי והמעבד עדי רנרט ישבו אצלי במחסן בצהלה, מזיעים מוות, לא היו מזגנים, ועובדים על ריפים של גיטרות. כל התקליט הזה בנוי על ריפים של גיטרות שניגן עמוס הדני (גיטריסט). אלה ריפים מסובכים ומורכבים, עבודת הגיטרות שם. דני רובס היה אחד הגיטריסטים שעבדו איתי ופתאום אז הוא הכה חזק (כזמר בפני עצמו), הוא המריא ועזב את ההפקה".
"מבחינת השירה אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה אמרו שאני מתחיל להצטרד", סיפר ארצי. "אני חושב שבתקליט הזה וב'לילה לא שקט' שהיה לפניו אני מתחיל לשיר יותר נמוך, אולי בגלל הסיגריות, נשמע יותר כואב וכועס, פחות הילד הנחמד. לואי היה צועק עלי באולפן 'תעיף את אבא ואמא שלך שעומדים מאחוריך כשאתה שר'. בתקליט הזה חשבתי כל הזמן על דיויד בואי. אני לא נשמע כמוהו, אבל חשבתי שאני צריך להיות 'קול'. זה התקליט הראשון שבו אני 'קול', אני לא משתתף בדרמה. אני רגשי, אבל 'קול'. נותן לפלייבק לעשות את העבודה שלו. נותן למילים לעשות את העבודה שלהן ואני נשאר 'קול'. היום אני פחות. היום בהופעות אני יותר משתתף".
על שיר הנושא "חום יולי אוגוסט" אמר ארצי: "זה לא קשור לשירות שלי בתותחנים. הייתי קול של אנשים. לא הייתי הדבר עצמו. בן אדם שכותב לא כותב פיקס את האוטוביוגרפיה שלו. בשנה וחצי הראשונות שלי בצבא הייתי תותחן, לא שחיתי ב'שוטי שוטי ספינתי' (הלהיט שלו מלהקת חיל-הים) אבל זה לא רלוונטי. ב'טמפו', שהיה המוצב הצפוני בתעלה (ומופיע בשיר), הייתי דווקא במסגרת הלהקה הצבאית. היינו יורדים לתעלה ומופיעים שם. לא לחמנו אומנם, אבל היינו תחת אש, ספגנו הפגזות. היינו יוצאים בארבע בבוקר וחיילים מסיירת שקד היו מפנים את המוקשים, אם היו מוקשים, ואנחנו היינו מופיעים במעוזים. אבל זה לא קשור. כשכתבתי את 'חום יולי אוגוסט' כתבתי אותו בשם אנשים אחרים. באופן עללי, ככותב, לא כל דבר שכתבתי, קרה לי. חלק פנטזתי, חלק שמעתי, חלק ראיתי. ועקנין מהשיר הוא בחור אמיתי מקרית-גת, שהיה מיטה לידי בצבא, בתותחנים. אני מקווה שהיום הוא בסדר. הוא לא שרף שום דבר. בפעם האחרונה שפגשתי אותו, לפני עשרים שנה, הוא היה מנהל של סניף בנק. הוא היה בזמנו בחור צעיר, מקסים, פיקח מאוד, ואחד משני החברים הטובים שהיו לי במחלקה".
"השיר הזה נכתב בהשראת הסרט 'פלאטון' של אוליבר סטון, שעסק במלחמת וייטנאם, בפלוגת חי"ר שכולם בה נהרגים בסוף. כשחזרתי ממנו הייתי בהלם. רציתי לכתוב דבר כזה, וכתבתי. בהתחלה קראתי לשיר 'הפלוגה'. באתי ללואי (המפיק לואי להב) ונכנסתי להקלטה שלו כשהוא עבד עם גידי (גוב) על 'דרך ארץ' ב'טריטון' (אולפן), הוצאתי אותו מההקלטה ואמרתי לו תראה איזה טקסט כתבתי. עוד לא השמעתי לו את המנגינה. הוא אמר לי שזה לא מספיק טוב. זה היה באמצע השבוע ובשבת חזרתי אחרי שעשיתי את התיקון וכבר הייתה לי מנגינה".
מבחינתו של ארצי "ארץ חדשה" הוא "אולי השיר הכי משמעותי שלי חוץ מ'ירח'. זה כמו 'Born To Run' של ברוס ספרינגסטין. זה ה'מיין-סקור' שלי. זה שיר שלא אצליח שוב לכתוב כמוהו טוב". על השורה "יש לנו ארץ למה עוד אחת" הוסיף: "זה היה תקליט עכשווי. באותו רגע. והוא (בן, בנו, שמככב בשיר כילד) הסתכל על הנוף ואני שר 'ערבים מתפללים כי איזה חג'. ובהתחלה, במשך חודשים, חשבנו שיקראו לתקליט 'ארץ חדשה'. בסוף קראנו לו 'חום יולי אוגוסט' כי הוא היה תקליט שורף והכוונה הייתה לשרוף".
"חשבתי ש'תחת שמי ים התיכון' ינגן חזק ברדיו", ציין. "אני זוכר שכתבתי אותו ובאתי למשרד ומישהו שאל אותי למה אני מחויך כל כך ועניתי שכתבתי שיר של 50 אלף עותקים. אני זוכר שידעתי את זה. את השורה 'עכשיו יש את הזמן במזרחית' כתבתי אחרי ששמעתי את זוהר ארגוב. הופעתי בהתנדבות במקום של עבריינים צעירים ואחד מהם נתן לי קסטה של זוהר. קלטתי אז שקורה משהו. היו כמה רגעים שקלטי את השינוי הזה שקורה. חטפתי על השורה הזו, מה הוא מבלבל את המוח. 'חצי עולם כבר שר יוון' כתבתי כי הייתה אז התרגשות יוונית בישראל. השירים באלבום ארוכים, אז עוד היה אפשר. היום אם אתה עובר שלוש דקות אתה חוטף בראש. גם היום אפשר לעשות שירים ארוכים, אם אתה רוצה להתאבד מוזיקלית אז זה סבבה".
ארצי מסכים שנחשף בתקליט אישית ושהכניס את המאזין למשפחת ארצי, עם שירים שדיברו על הוריו, רשתו וילדיו. על אשתו אז, מילכה, כתב את "היית אתי הרי", "נבראתי לך" ו"אני כבר מצטער" עם השורה "אני חרשתי אלף, את עברת מאה". "השיר מדבר בעד עצמו, אין תגובה", אמר, "זה דאווין של גברים מהימים ההם, לא לקחת את זה אחד לאחד".
על השיר "טלפני טלפני" סיפר: "הוא נכתב על בתי שירי שהייתה אז בת 16 בערך, ועלי כאבא. בגיל 16 הבנות מתחילות ללכת למסיבות ואתה דואג. אני חושב שלאורך כל האוטוביוגרפיה המוזיקלית שלי אני מתייחס למה שקורה לי בגיל באותו זמן. זה השלב הראשון שהתחלתי להיות מוטרד מההתבגרות שלה. פתאום הילדים יוצרים מהידיים שלך ואתה לא בשליטה עליהם. והיא הייתה בחורה, שחוזרת בלילה ואתה לא יודע לאן היא הולכת ומה היא עושה. זה הביטוי של התחושה הזאת של האבא והאמא שרוצים שהיא תלך בדרך הנכונה ודואגים לה. הוא נחשב במשפחה שלנו לשיר האהבה האולטימטיבי של אבא לבת שלו. ילדה של אבא. אני שר אותו עד היום בהופעות והוא עובד כאילו הוא חדש. אין עליו חוק התיישנות".
את השיר "רומניה" כתב על אביו, יצחק ארצי, ואת "בגרמניה לפני המלחמה" על אמו מימי. "אני בן של ניצולי שואה ולא דיברו על זה בבית", סיפר ארצי. "יהודה פוליקר עם 'אפר ואבק' נתן לי את האומץ לכתוב את 'בגרמניה לפני המלחמה'. הופענו אז ביחד ביום השואה. הוא שר את שירי 'אפר ואבק' ואני שרתי את 'רומניה' ואת 'גרמניה לפני המלחמה'. הכתיבה הזו הסעירה את ההורים שלי מאוד והיה קשה להם לקבל את זה. ב'בגרמניה לפני המלחמה' נמצא כל הסיפור של אמא שלי והיא אמרה לי שאני מגזים ורצה לוודא שאני לא אכתוב עוד כמה שירים כאלה. אמרתי לה שלא אכתוב".
"אבי יצחק, היה איש מדהים, וככל שהשנים עוברות והוא חסר לי אני מרגיש כמה הוא השפיע על חיי. הוא היה איש עקרונות", סיפר ארצי. "באסון ערד (ב-1995) נהרגו שלושה צעירים בהופעה של משינה. למחרת הייתה לי שם הופעה שאירחתי בה את 'החברים של נטאשה' בארבעה שירים. היו לנו 22 אלף כרטיסים מכורים, וסירבתי להופיע, ואז גם כל האמנים. אני זוכר שדויד ברוזה אמר לי 'מה שאתה תגיד אנחנו נעשה'. בהתלבטות צלצלתי לאבא שלי. הוא אמר לי לא להופיע. שאלתי למה, והוא אמר, אם יבואו ההורים של שלושת אלה שמתו לאצטדיון, בזמן שאתה חוגג, איך תוכל להסתכל עליהם? והחלטתי להוריד את ההופעה. בהתחלה המפיקים סרבו לבטל את הפסטיבל. אני זוכר שבשתיים-שלוש בצהרים, אחרי שהם ידעו שאני לא אופיע ועוד אמנים החליטו להצטרף אלי, ככה הרגנו אותו (את הפסטיבל)".
"אני לוקח המון החלטות בתוך העבודה שלי שאם הוא (אבא שלו) היה יושב שם לידי היה לי קל לקחת אותן", הדגיש ארצי. "כי היום רוב האנשים הם אופורטוניסטים שרוצים כסף וכל מיני דברים ולפעמים אתה צריך לעמוד מאחורי העקרונות שלך וזה לא קל כל כך. הרבה פעמים אני שומע אותו מדבר מגרוני. זה קצת עתיק לפעמים, קצת מיושן. הוא לא הקול החדש בעולם הזה. אבל זה עולם שבו כמעט מכרו את כל העקרונות לפעמים להיות עם עיקרון זה נחשב אולד-פאשן".
ארצי סיפר כיצד דחה את הוצאת האלבום בכחודשיים: "עמדתי להוציא את התקליט לפסח, 1988. יאיר ניצני מ'תיסלם' היה מנכ"ל חברת התקליטים 'הד-ארצי'. הם הדפיסו 25 אלף עותקים. כאילו שעכשיו ידפיסו 250 אלף. זה היה הצפי של התקליט. אבל אני חטפתי ג'ננה, אמרתי שהתקליט לא בסדר, לא אהבתי את הסאונד. נסעתי ביום שישי עם עותק המאסטר של האלבום וחשבתי שהשירה חזקה מדי ושהמוזיקה שמתחת חלשה מדי. כל הלילה התעסקתי בזה. כמו משוגע, הייתי אובססיבי. בשלוש בבוקר נכנסתי לבית קפה בדיזנגוף בתל אביב וכתבתי לי נימוקים בעד ונגד דחיית ההוצאה של התקליט. נגד הדחייה היו לי עשרה סעיפים, שהתקליט יידפק וכו'. בעד הדחייה היה לי אחד, שאני לא מאמין שככה זה טוב".
"בשבע בבוקר דפקתי על הדלת בבית של לואי ברחוב שרת, הערתי אותו מהשינה ואמרתי לו בו נשמע את זה. נסענו לים. בדרך אנחנו עוצרים ברמזור. אישה אחת משוגעת דופקת לנו על השמשה ואומרת 'הם אומרים שאני שומעת קולות, אני לא שומעת קולות, אני יודעת שבאמת באמת רודפים אחרי'. ככה זה היה. ואני מזה הבנתי שהיא אומרת את מה שאני אומר. שאני לא שומע קולות, אלא באמת אני מאמין במה שאני עושה. נסענו לחוף הצוק, לא היה חוף מסודר כמו היום. עמדנו על הצוק, עם המכונית והקשבנו לתקליט. אמרתי לו, לואי, כשאני מוריד ווליום, שומעים רק זמר. לא שומעים את העיבודים היפים שעשית. ואז החלטנו שעושים את המיקסים עוד פעם. והתקליט לא יצא לפסח, אלא ביוני. וברור שמכרו את ה-25 אלף עותקים עם הסאונד הרע, בטח שמכרו, עבדו עלי".
"לא ידעתי מה יקרה עם האלבום", הודה ארצי. "אני לא חושב שהייתי ער להד שעשה 'ארץ חדשה', אלא לזה שהשיר הצליח. זה היה הסינגל הראשון והוא חלחל, לא היה 'בום'. 'תחת שמי ים תיכון' הפציץ. 'חום יולי אוגוסט' נוגן ברדיו בטירוף, אבל בהתחלה הוא לא הגיע לאוזניים. אנשים אמרו לי שזה מוזר, היה להם מוזר הדבר הזה. לא היה ברור מהסינגלים שהתקליט הולך להצליח".
על הביקורות שקיבל האלבום אמר ארצי: "קיבלתי מדי פעם הכרה מאגף כזה או אחר, מהמבקרים האלה, או המבקרים האחרים. והיה הקהל. וזה הלך והתרחב. אני עשיתי דרכי מהפריפריה, לא מהמרכז. במרכז הייתי ב'צוותא', אבל כשיצאתי לפריפריה עשיתי עבודת שטח מאוד חזקה ונתמכתי שם מאוד חזק. דווקא החבר'ה שלא היה צפוי שיתמכו בי, התאהבו בי ובשירים שלי. ב'חום יולי אוגוסט' לא הצלחתי שוב לעשות אלבום כזה. בזה אני מסכים עם המבקרים".
על היותו כיום סבא אמר ארצי: "אני כבר סבא עתיק. יש לי נכד בן 17 ונכבד בן 14. אני מנהל איתם שיחות על דברים שאף אחד אחר לא מדבר איתם. על אינטימיות ויחסים, הם מאוד פתוחים בפני. עם הגדולים זה הרבה יותר קל, הם נוסעים אתי גם לכל מיני מקומות. ועם הנכדים הקטנים אני עושה פאזל. כולם אצלנו מוזיקליים אז זה מאוד קל גם. נניח לני הבן של בן, הוא בן שלוש והוא כבר שומע מוזיקה ושר מדהים. אתה כבר רואה לאן הוא הולך. הוא מעריץ את מאיר ישראל המתופף".
"אלה ילדים מוזיקליים שבאים להופעות. אחד מהם אני גם מעלה לאחרונה על הבמה, מיכאל, הוא מנגן גיטרה. שניהם מנגנים בגיטרות ותופים אצלי במרתף בבית. אני יורד ומקשיב. הם מנגנים פיוז'ן, פרוגרסיב, דברם חבל על הזמן. כשהם היו צעירים יותר גיליתי להם את 'אמרסון לייק ופאלמר'. הם שולחים לי להקשיב לכל מיני להקות פרוגרסיב איטלקיות שבחיים לא הייתי שומע עליהן. אבל הם לא בהארד-קור הישראלי. הנכדה הקטנה, נעמי, היא השמיעה לי את השיר 'מיאמי' של אליעד. הם שומעים את זה בגן".
