להקת 'קצת אחרת' - 'קצת אחרת'
רז שכניק מארח באולפן את שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם-טוב לוי, חברי להקת הרוק המיתולוגית 'קצת אחרת', בתכנית מיוחדת שמצדיעה לאלבום המופת של הלהקה שיצא ב-1975 - אל תחמיצו!
קצת אחרת: שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם טוב לוי חוזרים ללהקת-האם
חברי שלישיית "קצת אחרת" התארחו בתוכנית "אלבומי המופת" ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" וחזרו אל אלבומם משנת 1975 שכלל קלאסיקות כמו "הנסיך הקטן", "שיר בן ערביים" ו"קטע שמי"
להקת "קצת אחרת" הייתה שלישייה מוזיקלית, שכללה את האמנים שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם טוב לוי ופעלה למשך כשנתיים באמצע שנות השבעים. בשנת 1975 הוציאו השלושה את אלבומם היחיד יחד, שכלל שירים שהפכו לקלאסיקות כמו "הנסיך הקטן", "שיר בן ערביים", "שיר הנסיעה" ו"שניים סינים", קטעים אינסטרומנטאליים מפורסמים כמו "קטע שמי" ו"קווינטה". האלבום התאפיין כשילוב של פופ, אוונגרד ורוק מתקדם עם השפעות קלאסיות וג'אזיות.
השלושה, גרוניך, יידוב ולוי, הגיעו לתוכנית "אלבומי המופת" של "רדיו ללא הפסקה 103FM" ונזכרו באלבום ובתקופה. מתברר שגרוניך יה זה שנתן ללהקה את שמה. "הרגשתי שזה מה שקורה, משהו שהוא קצת אחרת ועם השנים זה נהיה הרבה אחרת", אמר. "גרוניך היה המנהל המוזיקלי של 'צוות הווי סיני 'שבו הייתי בצבא", שחזר יידוב את הפגישה ביניהם, "הלהיט שלנו היה 'לבד' של מתי כספי, שיר יפה שאף אחד לא מכיר. חלקנו תקליט, צד אחד 'צוות הווי סיני' וצד שני 'צוות הווי הנדסה קרבית' כי היינו להקות קטנות. מי שישמע את הצד של 'צוות הווי סיני' ישמע את היסודות המוזיקליים שאחר כך נזלו וטפטפו ל'קצת אחרת'. היו שם דברים שאף להקה צבאית לא חשבה להתקרב לדברים כאלה. סוג של אטרף מוחלט".
"יום אחד ב-1974 קיבלתי טלפון מאחד, שם טוב לוי, שהיה אז חייל", נזכר גרוניך. "הוא אמר שהוא מלחין ומנגן חליל, אוהב את המוזיקה שלי והציע שניפגש. הזמנתי אותו אלי הביתה. הוא הגיע עם בלורית שיער רצינית, לחצנו ידיים, החלפנו כמה מילים במבוכה ואז ביקשתי שישמיע משהו. הוא התיישב לפסנתר וניגן את 'קטע שמי'. אחרי שנגמר הקטע לא יכולתי לדבר, כי לא האמנתי שיש בארץ הזאת, עכשיו לידי, מישהו שמלחין ברמה הזאת וכל כך לטעמי, כל כך אחר ושונה, באמת התעלפתי. זו הייתה אהבה משמיעה ראשונה. ניגנו קצת ביחד, את 'קווינטה' וכאלה, ואז חשבנו לעשות משהו יחד. אמרתי שאני מכיר גיטריסט וככה הגיע יידוב ונוסדה 'קצת אחרת'".
"אני זוכר שגרוניך ואני התחלנו לשבת יחד קצת לפני שיידוב הגיע", נזכר לוי. "גרוניך אמר שיש לו חבר מהצבא, שהוא אחלה גיטריסט. יידוב הגיע, לקח את הגיטרה, התחיל לשיר את 'שיר בין ערביים' ואני התעלפתי". גרוניך הוסיף: "השיר הזה עושה לי צמרמורות מטורפות. שיר נצחי, מופתי, באמת אחד הגדולים והיפים. הזמן עושה לו רק טוב. זו מין תכונה של דברים מופתיים שהם משתפרים עם השנים ונהיים עוד יותר מופתיים. זה שיר מדהים". על המילים שכתב יהונתן גפן סיפר יידוב: "מסתבר שבדידות זו סחורה שלא נס ליחה". השיר הפך לקלאסיקה, אבל לוי אמר: "היינו אז צעירים ויצירתיים והקלטנו, עשינו מה שעשינו, לא חשבנו במושגים כאלה. גם הושפענו מדברים ששמענו מחו"ל. למשל, אני יודע שבהקשר של 'שיר בין ערביים' יידוב שמע אז את 'קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג', גרוניך שמע פרנק זאפה ואני שמעתי קצת ג'אז, וגם מהמוזיקה פה".
קלאסיקה נוספת מהאלבום שגם את מילותיה חיבר יהונתן גפן הוא השיר "הנסיך הקטן", שהלחין ושר לוי. "הנסיך הקטן". "בתקופה ההיא הייתי חלילן וקצת מלחין, כלומר מוזיקאי ונגן וראיתי את עצמי מתפתח לכיוונים האלה", סיפר. "לא חשבתי בכלל, לרגע קל להיות זמר, לא הייתה לי מחשבה לשיר. בשיר הזה אני חושב שאמרתי לגרוניך אולי תשיר אתה, והוא אמר לי לנסות, כי זה יתאים לי. זה השיר הראשון שהעזתי לשיר מהתחלה עד הסוף, שרתי אותו ככה, כי אני לא אוהב שירה פומפוזית. במוזיקה שלו יש משהו קלאסי ועתיק, כמו מוזיקה עתיקה, וזה מה שיצא בסוף. את הטקסט מצאתי בעיתון 'מעריב' בדרך להופעת מילואים בסיני. יהונתן גפן כתב שם כל שבוע. הוא הולחן כמעט כולו תוך כדי נסיעה ואחר כך באתי הביתה והושבתי אותו סופית על הפסנתר. זה מאוד ריגש אותי כי נסעתי להופעה בסיני וזה התקשר לי לנעדרים. באותה תקופה גם קראתי את הספר 'הנסיך הקטן' של סנט אכזופרי והכל התקשר לי. חוץ מהשורה על פלוגה ב' כל השורות לקוחות מהספר. יהונתן גפן ערך אותן לצורה של שיר".
"קולות הליווי פה, ההרמוניות הקוליות של הלהקה, עושות את השיר הזה ומופיעות כמעט לאורך כל התקליט", הוסיף לוי. "החיבור בין הקולות של שלושתנו יחד העניק לאלבום איזו אישיות וזה מאוד משמעותי. קרה שם משהו מיוחד ועכשיו אני יותר מודע לזה. אני רואה את השיר כשיר קלאסי. אין לי בעיה שהוא מזוהה עם יום הזיכרון. מה שקורה לשיר אחרי שאנחנו מוציאים אותו, אין לנו על זה שליטה, אבל ברור לי שזה קשור בהחלט למדינה הזו עם כל מה קורה פה". גרוניך הוסיף: "אני חסר מילים כמעט ועל סף בכי. אני חוזר לאז וזה מופלא. השיר, ההלחנה, הקול שלו, הביצוע, המיתרים מאחורה שמנגנים, שזה אילן גרוניך אחי, זה מרגש אותי מאוד". "אילן, הכנר, אחיו של שלמה, ניגן בכל התקליט", השלים לוי.
את האלבום של "קצת אחרת" פותח "שיר הנסיעה", שלדברי יידוב מעיד על מצב ההופעות והכסף שהרוויחו השלושה בהרכב: "עובדים בשביל הדלק, לא נשאר מזה פרוטה, עזוב עכשיו ת'כסף, בוא ניתן את ההופעה". גרוניך נזכר: "הופענו אז באולמות כמו בית לסין וצוותא בתל אביב וכן הייתה תחושה שמשהו אחר קורה פה. אני זוכר את ההתלהבות וההתרגשות של הקהל שכן הגיע. נסענו גם לחיפה וקיבוצים והיאחזויות ומי שהגיע לראות אותנו קיבל אותנו מאוד בחום".
על הקטע "ביסלט" אמר גרוניך: "זה לא שיר, זה מישמש של קטעים, טירוף, שמסביר איפה היינו אז. הרבה רסיסים של סגנונות שהתחברנו אליהם אז, קלאסי, ג'אז, רוק, פופ, רוק 'מתקדם' שאז לא ידענו שהוא 'מתקדם', והאנרגיות שלנו, ההתרגשות שלנו והטירוף שלנו, זה הכל בפנים. לא חשבנו שנעשה קטע בשם 'ביסלט', אלא התחלנו לנגן כל מיני קטעים ונוצר קטע מטורף". יידוב הוסיף: "זה מין קולאז' כזה שכל אחד הביא אליו איזה אטרף קטן שלו. כל אחד גם הביא איזשהו קטע קלאסי שהוא מנגן, של באך ואחרים, ולתוך זה נכנס מקצב סוער, רוקנ'רולי, שבו כולם משתוללים, והייתה עבודת עריכה לא פשוטה, אז, כשלא היו מחשבים, והיו צריכים להדביק את הסרט עם סלוטייפ".
על הקלטות האלבום סיפר שם טוב לוי: "הקלטנו באולפני 'טריטון' וטומי פרידמן הטכנאי המוכשר עשה לנו את הסאונד ומיקסס ועשה את כל מה שצריך כדי שהתקליט הזה ייצא כמו שהוא. הוא בחור גאון, אוטודידקט, שלא למד בשום מקום ובנה עם הידיים והמוח אולפן מאוד מאוד טוב. היום כשאני שומע איך זה נשמע, נכון שעברו הרבה שנים וקרו הרבה דברים, יש משהו מהאישיות שלו והמוזיקליות והידע שלו נמצאים פה. זו זכות גדולה שנפלה בחלקנו. זה לא כמו היום שמבקשים סאונדמן ספציפי. באנו, הוא היה איש שעבד, וזה מזל גדול. אנשים לא כל כך יודעים מה המשמעות של זה, אבל זה מאוד משמעותי".
"קיבלנו לכל התקליט 70 שעות הקלטה, שזה מה שלוקח היום להקליט שיר אחד", ציין יידוב. "על מיקס יושבים היום לפעמים עשר שעות או יומיים. זה התאפשר כי באנו מאוד מוכנים מהבית". "באנו כלהקה שיודעת מה היא מנגנת ויודעת מה היא רוצה", הסכים לוי, וגרוניך אמר: "מה שמיוחד בלהקה הזו, זה לא רק הלחנים והשירה, אלא גם הנגינה, שהיא ביטוי חזק מאוד שלנו". "לא פחות מהשירה. ממש חצי חצי", סיכם לוי.
יידוב ניתח את ההשפעות המוזיקליות על ההרכב: "בשנות השישים והשבעים המוזיקה 'התפוצצה' לכל מיני כיוונים. זה קרה בעולם והשפיע גם על מה שקרה כאן בארץ, בתל אביב. השירים נכתבו אז באוריינטציה אחרת והטקסטים היו פחות על ארץ ישראל היפה. זה היה אחרי מלחמת יום-כיפור ומשם נולד למשל השיר 'הנסיך הקטן'. זו הייתה תקופה מאוד נאיבית. היינו בטוחים שהעולם עומד להשתנות לנגד עינינו, שאנחנו גורמים לו להשתנות, הכל הולך להתחלף, הממסד, תחושה של 'פאק דה סיסטם' כזה, ושאחר כך תהיה אידיליה כזו. לאט לאט נוכחנו לדעת שזה לא ככה, שהחלום לא עומד להתגשם, העולם המשיך כמנהגו".
