רדיו ללא הפסקה
רדיו ללא הפסקה
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור
מועדון ארוחת הבוקר
עם שי גולדשטיין ולאה לב כל יום ב-07:00
facebook gplus twitter whatsupp קוד הטמע באתר אחר
21088

"אני מתנצל על כל חטאיי והם רבים מספור"

חברי מועדון ארוחת הבוקר דוחקים את ירון לונדון לפינה


המגישים דרשו מלונדון התנצלות בעקבות העימות בשידור עם הכתב דורון הרמן. דוד ליפשיץ: "העם אולי לא אוהב אותך, אבל אנחנו אוהבים"

המגיש הוותיק ירון לונדון שוחח אמש בשידור טלוויזיה עם הכתב דורון הרמן ותיקן אותו מעט באגרסיביות לגבי מספר הילדים של יעקוב אבו אל-קיעאן, הבדואי שנהרג לאחר שדרס שוטר, בעימותם בכפר אום אל-חיראן. הבוקר התקשרו שי גולדשטיין, אורי גוטליב, דוד ליפשיץ ולאה לב ללונדון, ודרשו שיתנצל בפני הרמן הפגוע.

שי: "ירון לונדון, בוקר טוב לך".
ירון לונדון: "בוקר טוב".

שי: "מה נשמע? אנחנו מדברים פה מ'מועדון ארוחת הבוקר' 103FM בשידור, מה נשמע?
ירון לונדון: "בסדר, תודה".

שי: "רצינו קצת לדבר איתך לגבי מה שהיה אתמול עם הרמן ועניין הארבעה ילדים, עשרה ילדים, היה שם ויכוח ולא ניתנה התשובה בסוף, כמה ילדים? ארבעה, כמובן".
גוטליב: "כמובן".
ירון לונדון: "אין לי מושג".

שי: "מה זה, אבל אמרת לו שיש יותר".
ירון לונדון: "זה מה שאמרו לי חכמי, חכמי הערבים אצלנו".

גוטליב: "חכמי הערבים?"
שי: "חכמי הערבים".
ירון לונדון: "בחדר האיפור. אבל אני היססתי כשאמרתי את זה. לא ידעתי".

לאה: "אבל תשמע, אתה קצת, קצת, דורון הרמן יצא משם קצת מובס מכל ה... מכל הדיבור ביניכם. אתה בכל זאת, אתה ממש אה...".
גוטליב: "כרגע הוא בוכה".
לאה: "כן, הוא קצת...".
שי: "הוא בבית בוכה עכשיו".
לאה: "אנחנו שמענו אותו קצת פגוע".
ירון לונדון: "אה באמת? אז אני מצטער על זה".

גוטליב: "כן, אז אם אתה יכול למסור מפה, כאן, סליחה, כי ייבשת אותו".
לאה: "את דורון הרמן...".
שי: "הנה".
ירון לונדון: "אז אני...אני לא הרגשתי ככה, אבל אם אתם חושבים אז אני מתנצל".

שי: "לא, הוא אמר בסוף כזה, 'אה, כן, יש, יש ילדים'".
גוטליב: "כן, הוא מאוד נלחץ".
שי: "דורון? דורון הרמן?"
ירון לונדון: "אולי הוא לא הספיק להתעדכן. זה קורה לטובים שבכולנו".

שי: "אה".
גוטליב: "נכון, אבל אתה ככה..."
ירון לונדון: "אתם גם מעין עיתונאים, לא?"

שי: "קצת עיתונאים וקצת פחות עיתונאים".
גוטליב: "הרבה פחות".
לאה: "הכי אני...".
שי: "לא, יש...".
גוטליב: "אתה ככה, מה שנקרא דרסת אותו, ככה שאומרים".
ירון לונדון: "מי אומר?"

שי: "אנשים, אתה יודע, ברחוב".
גוטליב: "אנשים שמעו, ברחוב, ואמרו".
ירון לונדון: "ברחוב?"

שי: "אנשים הולכים ברחוב ואומרים, שמעתם איך ירון...".
לאה: "זה הדיבור בתל אביב, מרכז תל אביב".
ירון לונדון: "אתה האזנת ל'ווקס פופולי'? לקול ההמון?"

גוטליב: "ווקס פופולי".
שי: "כן כן, אנחנו, חוכמת ההמונים זה מה שמעניין אותנו".
ירון לונדון: "אתה מביא עדות, אתה מביא עדות חיה מהרחוב".

גוטליב: "תחושה, תחושה".
ירון לונדון: "הרחוב ממש רותח".

גוטליב: "תחושה של רחוב רותח, כן".
ירון לונדון: "אני מבין".

שי: "יש תחושה ש...".
ירון לונדון: "יש לי תחושה שאתם מבלבלים ת'מוח, אז בסדר, בוא נמשיך".

שי: "זה גם נכון. אבל יש תחושה שמאז שמוטי ז"ל הלך, אתה ככה פורק כל עול, עושה מה שאתה רוצה, אומר מה שאתה רוצה למי שאתה רוצה. אין מי ש...אתה יודע...".
גוטליב: "אין מי שיקרקע אותך, ככה".
שי: "כן, ויגיד לך, ירון, ירון, זה לא חשוב. אין".
ירון לונדון: "זאת התחושה שלך?"

שי: "כן".
גוטליב: "זאת התחושה של העם".
ירון לונדון: "כן, כן, יכול, העם...".

ליפשיץ: "עוד פעם העם".
ירון לונדון: "אתה יכול להקים את מפלגת העם, אתה ונתניהו, שומעים את רחשי ליבו של העם".

גוטליב: "בדיוק, בדיוק".
ירון לונדון: "אוקיי, מה עוד העם מרגיש?"

גוטליב: "אתה ככה מצוי מעליו קצת".
שי: "בטח".
גוטליב: "אתה ככה אומר, חשוב לך לדייק את האנשים, וככה...".
ירון לונדון: "ככה אתה מרגיש?"

גוטליב: "ככה העם אומר, זה לא אני".
ירון לונדון: "העם, העם".

שי: "העם!"
ירון לונדון: "כן. אוקיי".

שי: "העם!"
ליפשיץ: "ממתי אתה ער, ירון, מאיזו שעה?"
גוטליב: "מעכשיו, הוא התעורר עכשיו".
ירון לונדון: "תעלה על ארגז בכיכר, בגן העצמאות בתל אביב ותנאם בשם העם. כן. אז מה עוד העם אומר?"

גוטליב: "או, או, אז זהו, בוא נגיד לך".
שי: "זהו, זהו".
גוטליב: "אה, זהו? זה מה שהעם אמר, אמר את דברו?"
שי: "כן, העם אומר שאתה צריך להתנצל בפני דורון הרמן ולהגיד לו סליחה".
גוטליב: "סליחה, קולגה, קולגה".
שי: "אנחנו נותנים לך כאן את הבמה המכובדת הזאת. זו במה מאוד מכובדת".
ירון לונדון: "אני, אני, תראה, כיוון שאתם אדוני השיח הזה, הרגע זה, כך מקובל, אני אעשה כל מה שתרצו".

שי: "אז תתנצל, תתנצל".
ירון לונדון: "אני מתנצל, אני מתנצל".

שי: "התנצלותך התקבלה".
לאה: "תודה רבה לירון לונדון".
ליפשיץ: "עכשיו תתנצל בצרפתית".
גוטליב: "איזה מלך".
ירון לונדון: "אני מלא חטאים כרימון. אני לא מתנצל רק על זה שפגעתי בדורון הרמן".

שי: "מה עוד?"
ירון לונדון: "אני מתנצל על כל חטאיי".

שי: "לא לא, לא לא, אנחנו לא יכולים לסלוח לך כל חטאיך, סליחה".
גוטליב: "אה, נכון".
לאה: "היו יותר מדי".
שי: "על דורון הרמן אנחנו יכולים".
גוטליב: "למה? תהיו סלחניים, תהיו סלחניים. הנה, הבן אדם התנצל על כל חטאיו. קדימה".
שי: "לסלוח לו ואז הוא יהיה זך".
לאה: "אבל אני... אני חושבת שכן כדאי".
ירון לונדון: "אתה רוצה שאני אמנה את כל חטאיי? הם רבים מספור".

שי: "כן, כן, מה החטא הראשון שלך?"
ירון לונדון: "הם רבים מספור. אני חושב שיצאתי מרחם אמי".

שי: "(צוחק)".
לאה: "הנה, נתן לך את הראשון".
שי: "טוב, ירון, אנחנו מאחלים לך...".
לאה: "הכוכב שלנו, אגב, ב'מה הוא אומר'? ירון לונדון הוא הכוכב".
ירון לונדון: "סיפקתי לכם, סיפקתי לכם שש דקות של שיח משעשע?"
גוטליב: "כמעט, כמעט שש דקות. תודה רבה".
שי: "כמעט, אבל היה כיף ונהנינו ותודה ואוהבים אותך ותמשיך, תמשיך לעשות את מה שאתה עושה" .
גוטליב: "תודה בשם...".
ירון לונדון: "בוקר טוב. אני לא צריך שתאהבו אותי".

שי: "אנחנו אוהבים אותך, מה? אוהבים".
ליפשיץ: "העם אולי לא אוהב. אנחנו אוהבים. העם אוהב אותך".
שי: "העם אמר שהוא לא אוהב, אבל אנחנו כן".
ליפשיץ: "כן, כן".
ירון לונדון: "תודה".

שי: "יאללה, ביי".

19/01/2017

ירון לונדון