סערת התאגיד - עיסוק אובססיבי של נתניהו?
גבי גזית מפרש: "לדעתי תחום רפואת הנפש הוא העניין שמניע את גלגלי הפרשה"
גבי גזית פתח את תוכניתו בציטוט מפרויד, כדי להסביר את האובססיה לכאורה של ראש הממשלה נתניהו לנושא תאגיד השידור ומגישת החדשות: מקורה של פרשת התאגיד וגאולה אבן בהפרעה נפשית כפייתית וטורדנית. העיסוק החוזר בתאגיד מפחית את החרדה אך גורם סבל. מי שסובל מההפרעה מודע לה, אך מתקשה להפסיק
היום אני מבקש להעמיק קצת בנושא מתחום רפואת הנפש, שהוא לעניות דעתי, העניין שמניע את גלגלי הפרשה, אשר החלה כפרשת תאגיד השידור הציבורי והפכה לפרשת תאגיד משפחת סער-אבן, משום מה. פרדה שנתניהו מתעסק בה באובססיביות מדאיגה.
לשם כך קפצתי לוינה, למכון פרויד, ושבתי עם הרצאה הלקוחה מתוך ספרו של פרויד 'פעילות כפייתית וטקסים דתיים', אותו כתב ב-1906. אולי בעזרת עיקרי ההרצאה נבין כולנו את המצב הפוליטי המטורלל, הכפייתי, הקומפולסיבי, הקבעוני. בואו נכנס לאווירה, למוחו של האובססיבי, שתמיד יחוש כעין זמזום דבורה בראשו, בחוסר יכולתו להיפרד מעניין מסוים, שהוא ממשיך לעסוק בו ללא הרף וללא תכלית.
ובכן, זה מה שלמדתי במכון פרויד. שהפרעה טורדנית, כפייתית, קומפולסיבית, המכונה לעיתים גם "מחלת האנשים החכמים", היא הפרעה נפשית, המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב כדי לגרש את המחשבות הלא רציונאליות. הסובלים מההפרעה מדווחים שהמחשבות גורמות להם חרדה והם מסוגלים אך בקושי להסיח מהן את הדעת. הפעילויות הטקסיות, למשל עיסוק בנושא מסוים אחד כל הזמן, כמו התאגיד הציבורי, מפחיתות את החרדה, אך לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה לכשעצמן. הימנעות מהפעילויות הטקסיות מעצימה את החרדה ויוצרת תחושת דיכאון.
במדריכי האבחנות הפסיכיאטריים הרשמיים סווגה ההפרעה בעבר כהפרעת חרדה. אלא שהפרעה טורדנית כפייתית כוללת מחשבות, ומתבטאת בדימויים או דחפים, שחוזרים ונשנים וגורמים לחרדה. בעקבות החרדה מתבצעות פעולות החוזרות על עצמן כשהן מכוונות למטרה. הפעולות מבוצעות לפי כללים או על פי נוהל טקסי. הן מעסיקות את האדם יותר משעה ביום וגורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי. בנוסף, בנקודת זמן נוספת, מזהה האגם שהאובססיביות או ההתנהגות הכפייתית היא כבר מוגזמת ולא הגיונית.
המרכיב האובססיבי בטורדנות הכפייתית הן המחשבות המציקות. המרכיב הקומפולסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהם. לפעמים הקשר בין החרדה לבין המעשה הוא קשר שנראה כמו אמונה טפלה, אבל הוא אינו כזה. האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי-הרציונאליות של המחשבות ואינו מאמין בהן באמת. אבל למרות שהוא לא מאמין בהן באמת, הוא לא מסוגל להיפטר מהמחשבה האובססיבית והיא תוסיף להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי.
הבושה, הנובעת מההבנה שהמעשים לא הגיוניים, עם הקושי העצמי להסביר את ההתנהגות המוזרה לכאורה לסביבה, מביאים לכך שרבים שסובלים מההפרעה הזו מסתירים את הבעיה שלהם. והם לא מודעים לבעיה שלהם. אחד הראשונים שכאמור תיארו את ההפרעה, ומי שעמד על הפער בין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בה, היה זיגמונד פרויד.
ולסיכום, אנשים רבים נוהגים לעיתים בצורה אובססיבית קומפולסיבית, אבל אצל הלוקים בטורדנות הכפייתית, כמו הסיפור שלפנינו, דרך ההתנהגות הזו משתלטת על חייהם בצורה שמפריעה למהלך התקין של חייהם. הסובלים מדווחים על סבל רב, גופני נפשי ועל קושי רב לקיים חברה תקינים.
