"הנה סיפור על שני קווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. מכירים את זה שחרגתם מהאשראי שנקבע לכם בבנק, אפילו בעשרה שקלים? בטח שמכירים. וזה נורא מעצבן לקבל טלפון מהבנק, ולהרגיש מיד 'אשמים'. מלחיץ. במקביל כאמור, יש כאן חבורה של אנשי עסקים מיליארדרים, שהבנקים מאפשרים להם לאורך שנים לקחת עוד ועוד אשראי, על חשבון שמם הטוב, עיניהם הכחולות היפות וחיוכם הכובש, כי לא קוראים להם אבוטבול או רבינוביץ'. אלה הטייקונים. דנקנר ותשובה ולבייב, משפחת עופר, וזיסר, ועכשיו גם פישמן. אליעזר פישמן, שחובו תפח לארבעה וחצי מיליארד שקל, לא גרוש פחות, ולא לבנק אחד כמונו, חובות לכל הבנקים לאומי, מזרחי, הפועלים, דיסקונט, איגוד ומרכנתיל. ארבעה וחצי מיליארד שקל! עכשיו הוא ישלם משמעותית הרבה פחות. סכום סמלי.
אצלנו לא לומדים. הפיקוח על הבנקים לא לומד! הסדר חוב? תספורת יפה, לאליעזר פישמן. חמצן, אויר. אבל לנו זה רע. לנו, האזרחים הקטנים, משלמי המיסים והחובות, הפראיירים שהתספורת הזאת יורדת מהחסכונות הפנסיוניים שלנו. לאן נעלמתם הפיקוח על הבנקים? מה התשובה שלכם לאבוטבול ורבינוביץ' שחרגו בשקל בחשבון העו"ש?"
עריכה: איתמר זיגלמן