יום העיוור העולמי
ענת: "העיוורים ולקויי הראיה לא מבקשים הנחות. הם בסך הכל רוצים להרגיש שווים"
לרגל ציון יום העיוור העולמי מתייחסת ענת דוידוב למצבם של ציבור העיוורים בישראל
קחו שתי דקות, ותקשיבו לדיאלוג הבא: נערה ונער בבית ספר, היא תלמידה חדשה:
תומר: "מה זה רעש לבן?"
נורית:"מה זה כחול?"
תומר:"צבע"
נורית: " מה זה צבע?"
תומר: "כחול זה צבע של השמיים, של הים..."
נורית: " אני יודעת כי אמרו לי. אבל מה זה צבע?"
תומר: " אף פעם לא ראית צבע?"
נורית: "אף פעם לא ראיתי כלום".
"זהו דיאלוג קצרצר מתוך ההצגה "רעש לבן" של גליה בארי. אף פעם לא ראיתי כלום זה כל הסיפור. נסו להתחבר לרגע לתחושה של נורית, עצמו את העיניים, לכו למשל למקרר כדי להוציא בקבוק מים קרים. תרגישו איך זה למשש ולחפש, ולזהות חפצים בלי לראות כלום. ולזהות אנשים? וקולות? וטעמים? וצבעים? ולא לראות את בני הזוג שלכם, ולא לזכות לראות את הילדים שנולדו לכם אף פעם. רק הקול, והריח, והטעם..."
"העיוורים ולקויי הראיה לא מבקשים הנחות. הם בסך הכל רוצים להרגיש שווים בבית הספר, באקדמיה, ובעבודה. העולם מציין היום את יום העיוור, הבליינד דיי. אדם עיוור לא צריך שיזכירו לו את המוגבלות שלו. הוא רק רוצה שנזכור שהוא ככל האדם. יום יום. תעצמו את העיניים, ותחשבו על זה דקה".
עריכה: איתמר זיגלמן
