חיים של כלב
מאזינה: "הכלב שיש לי ב-10 השנים האחרונות הוא לפעמים מעמסה"
לפני מספר שבועות דיברת על הכלבה שהייתה לך במשך 18 וחצי שנים. אני כיום סועדת בקושי רב את הכלב שלי. מה המשמעות של הכלב שיש לי עשר שנים בחיי?
אני מאד מזדהה עם השאלה שלך. כלב הוא עניין פילוסופי מאד גדול אצל האדם. אני מאד אהבתי את הכלבה שלי כי היא תמיד הייתה שם בשבילי. הילדים שלי הם לא תמיד סביבי ושואפים להיות אנשים עצמאים. כלב לא שואף להיות אישיות עצמאית כמו האדם. לכן, באופן אוטומטי הכלב הופך להיות משמעותי בשבילנו. הכלב יום אחד הופך להיות סיעודי, אנחנו מלווים אותו בזקנתו ולבסוף קוברים אותו. זה עול מאד גדול לראות כלב מזדקן, כשהוא מזדקן הוא לא פעיל כמו שהיה והטיפול בו יותר אינטנסיבי. אני הייתי מעלה ומורידה את כלבתי במדרגות. הקושי שלך נובע מהזדקנותו של הכלב וזה עצוב. כשהילדים שלנו גדלים הם מתרחקים ואנחנו רואים אותם פחות. את הכלב אנחנו רואים כל הזמן לצידנו גם בהזדקנותו. כלב שחי איתנו הרבה שנים הוא יותר מבן בית. כלב גוזל את כל תשומת לב שלנו. לכן משפחות חרדיות מרובות ילדים לא מביאות לביתם כלב כי אין להם את האפשרות לתת לו את כל תשומת הלב. הכלב מחכה לנו ותמיד איתנו עד מותו.
עריכה: איתמר זיגלמן
