"הילדים עשו יד אחת נגדי"
מאזינה התלוננה על שני ילדיה שהחלו לפתח בעיות שינה יחד • מיכל: "שבי על כיסא בכניסה לחדרם"
המאזינה היא אם לשני ילדים שלאחרונה סובלים יחד מבעיות שינה. מדוע זה קורה ומה מיכל דליות ייעצה לה לעשות?; וגם: הילדה מרדנית יותר מאחיה, כיצד יש לנהוג איתה?
המאזינה ליטל, אם לילד בן ארבע וילדה בת שנתיים, סיפרה למיכל דליות ב־103fm: "עד לאחרונה לא היו לילדים בעיות בשינה. רק לאחרונה, כאילו שניהם תיאמו גרסאות, פתאום קשה להם להירדם אז אני ובעלי עומדים בכניסה לחדרם עד שהם נרדמים. פתאום גם הילד התחיל להתעורר באמצע הלילה מפוחד, וכתוצאה מכך הקטנה מתעוררת גם כן. אנחנו מנסים לדובב לו את הפחד ולהבין ממה בעצם הוא מפחד", המשיכה המאזינה, "אבל הוא לא יודע להגיד מה מפחיד אותו. כשהוא מתעורר, אבא שלו מספר לו סיפורים אז הוא נרגע מעט".
"גיל ארבע זה גיל קשה", אמרה מיכל והסבירה: "זה גיל שבו הדמיון והמציאות מתערבבים ויכולת החשיבה של ילדים היא כזו שכל מה שהם מסוגלים להעלות בדמיון- ספיידרמן, סופרמן, רובוטריקים ועוד מבחינתו קיים במציאות. ככל שילדים הולכים וגדלים, הם יותר נחשפים לעולם והעולם הזה מפחיד ילדים. ילד עובר מהלול, לשטיח, לחצר ואז להסתובב ברחוב עם כל האנשים, הרעש והדוחק וזה מפחיד מאוד".
"נגיד שהפחדים שלו אמיתיים", המשיכה דליות, "יכול להיות שהוא מגייס לעצמו, באופן לא מודע, חלום מפחיד ומתעורר. אנחנו לא מקבלים את זה כמובן מאליו שהילד מתעורר מפחד, ואנחנו גם לא מתחילים עם דיבורים והסברים על הפחד. כשבעלך יושב לידו בלילה ומסביר לו על פחדים, מבחינת הילד יש כאן רווח פסיכולוגי עצום- הוא מקבל יחס אישי צמוד מאבא, וזה נותן לו סיבה להמשיך להתעורר".
ובכל זאת, דליות ביקשה מהמאזינה שלא תתעלם מהפחד של בנה וכן תיתן לגיטמציה לרגשותיו: "תגידי לילד: 'לפעמים אתה מתעורר בלילה מחלום לא נעים, מהחושך ואתה מפחד. כולם מפחדים- גם ילדים וגם מבוגרים. עד עכשיו כשהתעוררת אבא היה יושב ומדבר איתך, אבל מעכשיו זה לא יקרה יותר כי כולנו רוצים לישון. אם תתעורר בלילה, אבא ואני נשב ליד הדלת ונשמור עליך כדי שאתה תוכל להמשיך לישון'. שבו על כיסא בכניסה לחדר שלו ובכל פעם הרחיקו מעט את הכיסא, עד שיהיה מצב בו ייראו מהחדר רק את הרגליים שלכם או אפילו לא יראו אתכם בכלל. זה תהליך וזה ייקח קצת זמן, אבל נקנה לילד את הידע להמשיך להירדם".
חנוך לנער על פי דרכו
שאלה נוספת ששאלה המאזינה הייתה לגבי בתה בת השנתיים: "בני הבכור הוא יותר רגוע ממנה, הוא הציב לה רף של עדינות שהיא לא עומדת בו. למשל, כשהיא חוטפת משהו מאחיה- האם אני צריכה להתעלם? היא בסך הכל בת שנתיים ובכל זאת היא יותר חזקה מבני הבכור. האם עלי להיות נוקשה יותר או פחות בגלל האופי המרדני שלה?"
"היא בת שנתיים וחוטפת, זה מתאים לגילה כי הילדה יודעת מה היא רוצה", השיבה דליות, "אבל כרגע אין לה קודים חברתיים וכאן התקפיד שלך כאמא נכנס- את צריכה להראות לה מה הקודים ולהגיד לה שלא חוטפים אחד מהשני, אלא חולקים או מבקשים. אם יש לבתך אופי מרדן, כל התהליך החינוכי צריך להיות מאוד תקיף בלי טיפה של כעס. כעס זה מאבק ובדרך הזאת הילדה תשיב לך מלחמה".
לבסוף סיכמה דליות את הנושא ואמרה: "'חנוך לנער על פי דרכו', מה שעבד עם אחיה הגדול לא יעבוד איתה. נוסחת הקסמים היא נחישות ועקביות. קול נוקב, מבט עיניים חודר ושרירי פנים מוחזקים- כך את מפעילה סמכות בלי כעס. את האמא ואת הקובעת. השאירי בינה לבין אחיה את כל מה שקורה ביניהם, תני לו ללמוד להגן על עצמו, תני לו להגיב אם היא חוטפת לו. רק אם הוא יחזיר לה, היא תלמד שאסור לה להתעסק איתו. אל תתערבי ואל תיכנסי לתוכן הריבים שלהם כמו שקורה יותר מידי פעמים שאנחנו מתערבים ביחסים בין אחים".
עריכה: מיכל דאבי
