ממחונן ללא מעוניין
מאזינה: "הלימודים לא מעניינים יותר את בני, רק החברה והפלאפון שלו" • מיכל: "אל תתייאשי ממנו"
אם לילד בתיכון סיפרה כי בנה, שבילדותו אובחן כמחונן, מסרב לשבת וללמוד; מיכל הציעה לה לשמור על אופטימיות ולהמשיך להאמין שיום אחד המחוננות שלו תבוא לידי ביטוי.
המאזינה היא אמא לילד בן 16 שכמו לא מעט ילדים בגילו, לא מעוניין יותר ללמוד: "מדובר בילד מבריק עם כשרונות וידע במחשבים שעד כיתה ז' היה בבית ספר למחוננים. לקראת סוף כיתה ח' הוא התחיל לגלות חוסר עניין בכל נושא הלימודים, מה שגרם לירידה בציונים שלו. הוא התקשה בעיקר במתמטיקה אז הבאנו לו עזרה, ובכל זאת חוסר העניין מצידו הלך והחמיר עד שבכיתה ט' הוא הפסיק ללמוד כמעט לגמרי", סיפרה.
"כל הציונים שלו בכל המקצועות ירדו", המשיכה המאזינה, "זה הוביל להמון קונפליקטים וריבים בינינו. פניתי לעזרה מקצועית אך בני לא הסכים לשתף פעולה. כרגע הוא בכיתה י' אבל הוא כלל לא מתאמץ, כלומר כל מה שמעניין אותו זה לצאת עם חברה שלו ולהיות עם הפלאפון שלו. אני כבר חסרת אונים מולו".
"ילד מחונן נשאר ילד מחונן", הרגיעה דליות, "גילו שבנך מחונן והוא אפילו היה במסגרת של מחוננים, כך שזה לא דבר שפתאום נעלם". אם כן, מהי הסיבה לכך שהילד מסרב ללמוד, ככה פתאום? "יכול להיות שיש לו הפרעת קשב וריכוז", השיבה מיכל, "ילדים עם הפרעות כאלה הם ילדים מאוד אינטליגנטיים, כמעט גאונים אפילו, שבגילם הצעיר מוצאים דרכים להצליח בלימודים כי הם קלים להם ומשעממים אותם. אבל כאשר הם מתבגרים, והלימודים מתחילים להיות יותר קשים, ההפרעה מתחילה להפריע להם - מה שמראה התדרדרות בציונים. הילד עדיין מבריק אבל הוא לא מסוגל לעקוף את חוסר הריכוז".
עוד הוסיפה דליות ואמרה: "לא זו בלבד, אנחנו ההורים מתחילים עם הלחצים על הילד, והם נכנסים לגיל ההתבגרות בשילוב עם כל המסכים מסביב ונהיה בלאגן גדול. אבל אני רוצה להרגיע אותך שבהסתכלות קדימה, המבריקות של בנך תבוא לידי ביטוי ביום מין הימים".
דור האייפונים
המאזינה דואגת שבנה לא יסיים את בית הספר כיוון שתכף מתחילות הבגרויות, ואם הוא לא יישב וילמד הוא לא יקבל תעודת בגרות, מה שעלול להקשות עליו בעתיד.
"אז יכול להיות שהוא יעבוד בעבודה שלא תאהבי, אבל את תטפטפי לו לאט לאט שישלים בגרויות. בכלל, ייתכן שהוא 'יקבל שכל' עד שיגיעו הבגרויות ודווקא כן יסיים תיכון. התפקיד שלך הוא לא להפסיק לצפות ממנו, אל תפסיקי לתת לו את ההרגשה שאת נלחמת עליו כי ברגע שאנחנו מוותרים להם בגיל הזה, הם מרגישים שוויתרנו עליהם, לכן חשוב תהיי שם בשבילו".
בנוגע לעניין שבנה מתמקד רוב היום בפלאפון שלו, הקריאה דליות קטע 'אפוקליפטי' לדבריה, שיכול לסבר את האוזן - או שלא, של המאזינה ושל כל ההורים המודאגים: "בשנת 2007 יצא האייפון הראשון וזו הייתה 'קו פרשת המים', כלומר כל מי שנולד לפני השנה הזאת תופס את הטכנולוגיה והמסכים ככאלו שמפריעים לחיים. לעומת זאת, מי שנולד אחרי שנת 2007 תופס את החיים כמפריעים לטכנולוגיה", עצוב, אבל זו המציאות בה אנו חיים.
"כל עוד בנך הולך לבית הספר, עולה מכיתה לכיתה ולא מסתובב ברחובות, תגידי לעצמך 'תודה לאל, לפחות הוא במסגרת'. אני חושבת שאם הוא התחיל להתדרדר בכיתה ח', כנראה שהיה לו קושי אמיתי של גיל ההתבגרות, אולי התאהבות או חיפוש המקום שלו בקבוצת ה'שווים' של הבנים בכיתה, יש כאן קושי שלא עליתם עליו".
לבסוף, הציעה דליות למאזינה שכדאי שתיקח את בנה לאבחון: "אולי כדאי שתצטרכי לשחד אותו בשביל שיסכים לעבור אבחון, אבל תעשי את זה פעם אחת מבלי לצאת מגדרך, כי יכול להיות שהאבחון יציל את הילד. גם אומגה 3 יכולה לעזור במקרה הזה. היום הילדים אוכלים 'ג'אנק' ושטויות, והם לא מקבלים מספיק את הויטמינים שהם צריכים, כך שאני מכירה ילדים שהאומגה עזרה להם. בכל מקרה, אל תפסיקי להאמין בו, בסופו של דבר, הוא ילד טוב".
עריכה: מיכל דאבי
