"אני מחכה שמישהו ידפוק בדלת ויגיד לי שהיא בחיים"
חודש וחצי לאחר התאונה ליד מושב עולש, אמה של סתיו לוי עדיין מתקשה לעכל
אילה חסון שוחחה עם שירלי לוי, אמא של סתיו שנהרגה בתאונה ליד מושב עולש: "המפתח היה בידיים של הנהג וכך גם החיים של הבת שלי"
חודש וחצי עבר מאז תאונת הטרקטורון ליד מושב עולש שבה נהרגה סתיו לוי. אמה שירלי עדיין מתקשה לעכל את הטרגדיה שפקדה אותה, וסיפרה לאילה חסון על התקופה הקשה שעברה מאז שנודע לה הרע מכל: "אף אחד עוד לא פנה אלינו מאז התאונה ואנחנו לא יודעים דבר. עד כה נודעו לנו השמועות בלבד שהגיעו לתקשורת. איבדתי את הבת שלי מבלי דעת מה קרה לה ואיך. דיברתי עם החברה הקרובה שלה שנכחה באירוע והיא סיפרה לי שהיא עדיין מאוד מבולבלת ולא זוכרת כיצד בתי נהרגה. היא במצב מאוד שברירי כיום ואני לא מרגישה שנכון עדיין ללחוץ עליה, היא נמצאת כעת בטראומה שלה ובכאב שלה לאחר התאונה. מאז השבעה פגשתי אותה פעמיים אך היא לא שתפה אותי בפרטים. כל פעם כשניסיתי לשאול היא סיפרה דברים מאוד מבולבלים שלא הצלחתי להבין מהם דבר, היא רק זוכרת שהיא מצאה את עצמה מחוץ לטרקטורון. עם נהג הטרקטורון לא דיברנו כלל, אני יכולה להבין את המצב הקשה שהוא נמצא בו כיום. עם כל הכאב יש לו מזל גדול שהוא עוד בחיים בעוד שבתי כבר לא".
אילה חסון התייחסה לדבריה: "במהלך שבחנתי את הסיפור לכתבה שעשיתי הבנתי שמדובר בטרקטורון שהמיועד להסעת שני נוסעים בלבד בעוד שעל הטרקטורון עלו הנהג , בתך וחברתה הטובה גם יחד. נאמר לי שהנהג לא רצה להסיע את השתיים והן התעקשו להצטרף אליו לנסיעה בשדות בשעה מוקדמת של הבוקר על מנת שלא יצטרכו לתפוס טרמפים מפוקפקים".
"אני שומעת על כך בפעם הראשונה", שיתפה שירלי: "ליבי דופק בחוזקה כשאני שומעת את הדברים ואני לא יודעת אם הם נכונים או לא. לכל נהג יש את האחריות המלאה על הנוסעים ברכבו, לא משנה אם הם התעקשו או לא. במקומו לא הייתי מסכימה והייתי נוסעת פעמיים. אינני יודעת מי אשם אך המפתח היה בידיים של הנהג וכך גם החיים של הבת שלי. אני כיום מורה בבית חפר להוראה מתקנת. אני ממשיכה להגיע כל יום לכמה שעות אך מאוד קשה להסתכל לילדים בעיניים ולהתרכז בשיעור עצמו ובחומר הנלמד. אני ממשיכה להגיע כי הבן שלי לומד באותו בספר והוא מסרב ללכת ללימודים אם הוא לא רואה אותי יוצאת מהמיטה ומצטרפת אליו. השעות שאני נמצאת לבד בבית קשות הרבה יותר ואני מנסה להקל על הנשימה שלי. אני פשוט מחכה שיגיע מישהו שיאמר לי שבתי בחיים וסך הכל ערכו עליי ניסוי בכדי שיוכלו לראות כיצד אני מגיבה. אני חיה כרגע בסיוט שלא נראה לי שייגמר לעולם. אני לא מצליחה לראות את המשפחה שלי חיה עוד אלא הפכנו למשפחה שמנסה לשרוד".
אילה הוסיפה: "ראיתי את החיוך שלה והיא הייתה ילדה מרהיבה, היה לה יופי חיצוני ופנימי". "נכון", השיבה לה שירלי: "היו לה המון חברים, היא הייתה הישג בשבילי ובשביל כולנו. נותרה לי כעת ילדה בת 22 וילד בן 11. אנחנו לא יודעים איך לחיות עם זה כיום וכל אחד מנסה לחיות עם הכאב בדרך שלו ובליווי אנשי מקצוע. אני מרגישה שסתיו מתה ואני לא יודעת מה היה שם, שום דבר לא ירגיע אותי אם יימצא האשם ויינתן עונש, אני מרגישה שאני קיבלתי עונש עד סוף חיי ורוצה לדעת בדיוק מה קרה לה. כבר חודש וחצי שנעלמה לי הילדה ואני לא יודעת בדיוק למה. אני חושבת שזה מגיע לי לדעת מה קורה לה. הלכתי לישון אמא לשלושה ילדים וקמתי אמא לשניים כי זה מה שבאו להודיע לי".
"הכאב שלך מחלחל לכולנו", סיכמה אילה: "אין לי את המילים המתאימות לנחם אותך אך אני משתתפת בצערך ומאחלת לך שתתחזקי ושלא תדעו עוד צער. אנחנו נפנה בשמך למשטרה כדי שתבדוק בשבילך מה בדיוק היה שם ותעדכן אותך. זו אכן זכותך לדעת".
עריכה: איתמר זיגלמן
