"אתמול ציינו בכנסת את היום הבין לאומי למאבק בעוני, ובמקביל, התנהלה בכנסת גם ישיבה של וועדת העבודה והרווחה בראשות היו"ר אלי אלאלוף, בנושא מצוקת העובדים הסוציאליים. מצוקה? זה אומר שתכלס, אין מספיק תקנים. דוגמאות? למשל- קחו יישוב בפריפריה הדרומית, בממוצע 17 עובדים סוציאליים על 2750 תיקים, תיק זו משפחה, לרוב עם עשר נפשות, כל בן משפחה הוא בעל פוטנציאל לטיפול...כך גם בצפון, וכך גם במרכז. תעשו את החשבון לבד.
אתמול, ח"כ אלאלוף כעס על טענות העובדים הסוציאליים למחסור בתקנים. זה אותו אלאלוף אגב, מהרפורמה ההיא, למיגור העוני. היו כוונות טובות, הרבה לא קרה! אתמול גם פירסם משרד הרווחה תוכנית לצימצום ממדי העוני, וחלק ממנה הוא תוכנית "מרכזי הזדמנות", לשילוב אוכלוסיות רווחה בתעסוקה. ומי אמור להפעיל את מרכזי ההזדמנות? נכון. עובדים סוציאליים שאמורים לספק לפונים הדרכה, ליווי, הפנייה לתוכניות ייעודיות, מיצוי זכויות, ועוד אלף דברים שרק הם יודעים לעשות. אתם מבינים מה הולך פה? זה כמו ללכת עם ולהרגיש בלי.
לא די בזה שיש מחסור חמור בעובדים סוציאליים, שמטפלים באוכלוסיות הכי רגישות, וגם חוטפים צרחות ומכות מהמטופלים, וגם משתכרים שכר מעליב, עכשיו גם באים להטיל עליהם עוד משימות טיפול בלי להוסיף תקנים? ממש ככה, ורק בישראל. בקצב הזה, הם רק ינוסו על נפשם מהמקצוע".