הטו אוזן
המאזינה סיפרה כי נכדתה איבדה את השמיעה באוזן אחת • פרופסור קרסו איבחן: "איבוד שמיעה פתאומי נדיר אצל ילדים. לפעמים גירוי מוזיקלי עשוי לסייע"
הסכיתו ושמעו: לא מה גורם לחירשות פתאומית, אבל זה קורה ותוקף כמעט בכל גיל; כיצד אפשר לפתור את הבעיה, ולמה פרופסור קרסו לא בעד טיפולים אלטרנטיביים?
סבתא לנכדה בת ארבע, אשר באופן פתאומי חוותה אובדן שמיעה מלחיץ במיוחד, שוחחה עם פרופסור רפי קרסו ב־103fm וסיפרה את השתלשלות האירועים: "לאחר טיסה של שעה נכדתי החלה להתלונן על אוזן סתומה. בבדיקת רופא אף-אוזן-גרון נמצא כי יש לה שעווה באוזן שמונעת ממנה שמיעה תקינה.
"הילדה עברה טיפול לריכוך השעווה וגם שטיפה של האוזן, אבל כלום לא עזר ולא חל שיפור בשמיעה". לדבריה, בבדיקה שעברה הילדה מצאו שיש לה ירידה חדה באוזן - בשונה מבדיקה אחרת שעברה בדיוק שנה לפני כן שיצאה תקינה. אם כן, הירידה הייתה פתאומית ואף הובילה למצב של טיפול בסטרואידים.
"נכון לעכשיו אנחנו ארבעה חודשים אחרי שחלה הירידה בשמיעה ואין שום הטבה", אמרה, "הילדה נבדקה על ידי טובי הרופאים בתחום בארץ ועברה בדיקות דם, אמ.אר.איי ועוד, וכל הבדיקות תקינות. הירידה בשמיעה היא מוחלטת ובכל הטונים. לרפואה הקונבנציונלית אין תשובה לגורם החירשות. ההמלצה היחידה היא להמתין, ואם המצב לא ישתפר אז להשתיל לה שבלול. האם זהו הפיתרון האולטימטיבי?"
תחילה הסביר הפרופסור כי ככל הנראה בכלל לא קיים קשר בין הירידה בשמיעה לבין השעווה שנמצאה לה באוזן. "אם היית אומרת לי שבזמן החפיפה נכנסו לילדה מים לאוזניים, אולי היה קשר". אם כן - מה יכול להיות הגורם לבעיה? "חירשות פתאומית", אמר קרסו והסביר: "אנחנו לא תמיד יודעים מה הסיבה לכך. לפעמים זה אפילו משהו ויראלי. הטיפול הנכון במקרים כאלה זה מתן סטרואידים.
"איבוד שמיעה פתאומי קיים אצל מבוגרים וילדים כאחד, אבל אצל ילדים הוא הרבה יותר נדיר. הפיתרון היחיד עבורה זה השתלת שבלול", הציע.
הסבתא הדואגת הוסיפה ושאלה האם לרפואה האלטרנטיבית יש טיפול שיכול לעזור לנכדתה כך שלא תצטרך לעבור השתלה באוזן. "זו שאלה קשה", השיב קרסו, "אין הרבה ספרות על טיפול בחירשות פתאומית על ידי שיטות אלטרנטיביות. מטפלים אלטרנטיביים יגידו שאפשר לנסות ולטפל בדרך שלהם, אבל אני יודע שסיכויי ההצלחה שואפים לאפס. חוץ מזה, יש כאן עניין של לפתח ציפייה אצל הילדה, כך שלא הייתי ממליץ על זה.
"מה שכן, כדאי לנסות לגרות את העצב ולשים אוזנייה באוזן שבה הילדה לא שומעת, פעמיים ביום, ולראות אם חל שיפור, אבל אם מדובר על ירידת שמיעה עצבית - רק שתל יכול לעזור כאן. אם זו המלצת הרופא זה מה שהייתי עושה. אין לי המון ניסיון בילדים עם שתל שבלול. אני רק יודע שעם ילדים קטנים מתחילים את הטיפול הזה מיד כי המוח צריך להתרגל לשמוע עם השתל".
לסיכום הסביר קרסו כי מה שמאפיין חירשות פתאומית זה העובדה שכל הבדיקות יוצאות תקינות ופשוט לא יודעים ממה נגרם אובדן השמיעה. לדבריו, רוב הפעמים החירשות מסתדרת לבד והאוזן חוזרת לשמוע באופן תקין, אבל במקרה הזה - ארבעה חודשים אחרי הפעם הראשונה שדיווחה הילדה על אובדן שמיעה - נראה שאין פיתרון אחר חוץ מהשתלת שבלול.
עריכה: מיכל דאבי
