את המשפט הכי נכון בתום הדרבי התל־אביבי בכדורגל, אמר מאמן הפועל, קובי רפואה: "שיחקנו מצוין והגיע לנו לנצח". כל מי שניתן להגדירו כאוהד אובייקטיבי יכול לסמוך את שתי ידיו על דבריו אלה של רפואה.
זו הייתה הפעם השנייה העונה שהפועל ומכבי תל אביב סיימו את העימות ביניהן ללא הכרעה. מתברר שאכן יש משהו באותו פתגם לעוס וידוע, לפיו "לדרבי חוקים משלו".
הדבר שהפתיע לדעתי יותר מכל, הוא לא ההתלהבות והאמביציה של האדומים. אדרבא, אם יש משהו שיש ביכולתה של כל קבוצה, של כל שחקן, להביא למגרש - זוהי תמיד ההתלהבות, וזה גם מה שהביאו שחקני הפועל כבר משריקת הפתיחה. התדהמה הייתה בכך שמובילי הטבלה, כדורגלני מכבי תל אביב, שכחו את האנרגיות, ללא שום סיבה, אי שם בחדרי ההלבשה.
ללא "שריפת דלק" אי אפשר להניע את הקבוצה קדימה, הגם שעלה ברגליה להוביל בתוצאה 0:1. מעניין שהשער הזה לא רק שלא דירבן את הצהובים, אלא אף יצר תמונה הפוכה: שחקני הפועל הגבירו נחישות ועקשנות. הם לא הרפו עד שהשיגו את שער השוויון המיוחל, מבחינתם. ככה נדרשת קבוצת כדורגל לשחק.
לא אתעלם מהרחקתו המיותרת של איתי שכטר ממכבי. אם לדעת השופט היה מקום להרחיקו, הוא צריך היה להראות באותו אירוע עוד שניים או אפילו שלושה אדומים.
מובן שלעולם לא נדע האם ההרחקה היא הסיבה היחידה לכך שהפועל ניצלה בדקות האחרונות את יתרונה המספרי להשגת הנקודה. מה שכן, מסכנת הירידה - היא עדיין לא נחלצה.