כל האמת בפרצוף
מיכל דליות לאם שבנה בן השמונה מעליב ילדים והורים: "הילד שלך שוויצר, מתנשא וחוצפן"
מאזינה עלתה לשידור בתוכניתה של מיכל דליות ב־103fm, וסיפרה שלבנה הבכור בן השמונה אין וויסות רגשי. הוא 'לא דופק חשבון' ואומר לאנשים את כל מה שחושב עליהם; מה הפיתרון שהציעה מיכל לאם הנבוכה?
שרון, אימו של איתי בן השמונה סיפרה על הבעייתיות בהתנהגות של בנה: "איתי הוא ילד מקסים, מקובל על כל חבריו ומרצה מאוד. הבעיה היא שהוא מרצה רק את מי שהוא צריך", והרחיבה: "אין לו וויסות ריגשי והוא לא 'דופק חשבון'. הוא אומר את האמת גם כשצריך וגם כשלא, לדוגמה: פעם אחת אמר לאמא של ילד מהכיתה שלו שהבן שלה חושב שהיא מכשפה. פעם אחרת, לאמא אחרת, אמר שבנה הכי חלש בכיתה. משהו במיומנות החברתית שלו לקוי. ניסיתי לשאול אותו למה הוא מתנהג כך אבל הוא לא ידע מה לענות לי".
"ברור שהוא לא יידע מה לענות לך, הוא ילד", השיבה מיכל. "הילד שלך שוויצר, מתנשא וחוצפן. הוא מייצר רגעים כאלה כדי להאדיר את עצמו. כשילד מלכלך על ילד אחר, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו 'מה יוצא לו מזה?', אנחנו צריכים לחפש את הרווח שיוצא לו מזה", אמרה והסבירה למה היא מתכוונת כשהיא אומרת 'רווח': "בניגוד למבוגרים, ששם 'רווח' זה משהו טוב כמו כסף או כבוד, אצל ילדים 'רווח' זה דבר פסיכולוגי, קיומי, כלומר ברגע שהבן שלך אמר לאמהות את מה שאמר, הוא מאדיר את עצמו".
עוד סיפרה המאזינה על נסיונותיה לגרום לבנה להבין את ההשלכות של הכנות שלו: "שאלתי אותו אם היו באים אלי ואומרים לי שהבן שלי חושב שאני מכשפה, האם הוא לא היה נעלב. הוא ענה לי שלא היה נעלב כי זאת לא האמת".
"הוא חכם מידי ומפיל אתכם בפח", הבינה דליות את מקור ה'בעיה': "ברגע שבנך אמר שהוא לא היה נעלב, זה אומר שהוא יודע מה לענות לך, אבל גם אם הוא היה אומר שהוא כן היה נעלב, זה עדיין לא היה גורם לו לשנות את ההתנהגות שלו. רובנו באים עם היגיון ומנסים לשכנע את הילדים שיפסיקו לעשות את מה שהם עושים, אבל אנחנו צריכים להבין שהילדים ממשיכים לעשות דברים לא טובים כי הם מרוויחים מזה".
רוע לב.
כפיתרון לילד הכן מידי, הציע דליות למאזינה שתבצע שיחה דרמטית עם בנה: "תגידי לו שזאת הפעם האחרונה שאת מדברת על הנושא הזה, ובעינייך מה שהוא עושה זה 'רוע לב'. הסבירי לו שאין חובה להשתמש באמת, בטח אם היא פוגעת באחרים, וכשהוא הולך לאמא ואומר לה שהיא מכשפה, הוא פוגע גם בה וגם בילד שלה וזה עושה אותו רשע".
"בנך לא עושה את זה מרוע, אלא הוא פשוט התרגל", המשיכה דליות, "הוא גם חכם ומניפולטיבי, לכן אני במקומך לא הייתי חוסכת בתגובות. תאמרי לו שאוי ואבוי אם תשמעי שהוא אומר דברים לא יפים לאנשים. את צריכה שיהיה לך ברור איך תגיבי כשתשמעי על ההתנהגויות שלו, למשל את תכריחי אותו להתנצל בפני האמא והילד וכך יווצר אצלו החיבור הריגשי שכאשר הוא פוגע הוא משלם מחיר ומתנצל- הוא לומד את הקודים ההתנהגותיים".
דרך נוספת שהציעה דליות הייתה לנסות לחנך את הילד לעזרה לזולת: "לדוגמה אתם עוברים ברחוב ליד הומלס, תגידי לבנך שנשבר לך הלב ותביאי להומלס כמה שקלים. אין כאן שיח חינוכי, אלא את משמשת לבנך כמודל. את יכולה גם לגרום לו להתנדב, כלומר המטרה כאן היא לייצר את הרווח הפנימי של הילד של 'עשיית טוב לאחר'".
"אל תיגע בי!"
המאזינה סיפרה על תקרית לא נעימה שחוזרת על עצמה לא מעט: "כאשר השכן רואה את הבן שלי, הוא נותן לו מעין 'צ'אפחה' ידידותית על הראש, אך בני מחזיר לו מכה חזקה מאוד וזה מביך אותי, אין לו כבוד לאנשים מבוגרים".
"האם כשתפגשי ברחוב את חמותך, את תתני לה 'צ'אפחה' ידידותית?", שאלה דליות, "בנך לא אוהב שהשכן נוגע בו כך, לכן הוא משיב לו באותו מטבע. בנך לא מווסת ברגשותיו, ובתחושה שלו מישהו 'כפכף' אותו, כך שאוטומטית הוא 'כפכף' אותו בחזרה. את יכולה להסביר לו שמדובר באדם מבוגר, אבל אם לא נעים לו, בפעם הבאה שפשוט יגיד 'אל תיגע בי'".
עריכה: מיכל דאבי
