מתי אלמד לבחור נכון?
אינספור אפשרויות, יותר מדי התלבטויות: שוק העבודה הפורה הפך את ילדי דור ה-Y למבולבלים במיוחד • אלון גל מציג: פיתרון של פעם בעשור
אם בעבר אנשים היו נכנסים לעבודה אחרי הצבא ונשארים בה עד גיל הפרישה, היום המצב שונה לחלוטין. שוק העבודה הפך לכזה שהצעירים עוברים עבודה אחת לכמה שנים; טוב או רע - זה בטוח מבלבל. והרי איך אפשר לדעת מה הכי נכון עבורנו ובמה נרצה להשתקע לטווח הרחוק? אלון גל עם עצות למאזינה המבולבלת.
"אני אבודה בנושא הקריירה", כך פתחה את דבריה מאזינה שעלתה לשידור בתוכניתו של אלון גל ב־103fm. לדבריה, היא ממש לא יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים - וזאת למרות שהיא כבר בת 26 שמחזיקה בתואר בהנדסה כימית. "אני אשמע לא צנועה, אבל אני מאוד מוכשרת בהרבה תחומים - החל מלמכור יצירות אומנות, דרך להבין במספרים ועד להיות טובה ביחסים אישיים.
"יצא לי להתמחות בהרבה תחומים שאהבתי, אבל הבעיה היא שלא מצאתי תפקיד שהרגשתי שמביא לי סיפוק וממצה אותי". המאזינה נשואה פלוס אחד, ובגלל שהיא רוצה להיות אם במשרה מלאה, הודתה שהיא לא יודעת איך תוכל לשלב בין הורות לקריירה. "יש עבודות שדורשות שעות נוספות ואני לא מוכנה לזה. כשהתחלתי לעבוד במקצוע שלמדתי גיליתי שזה לא בשבילי".
הנדסה כימית, מסתבר, היא עבודה "קשה וסיזיפית עבור מי שזוטר. מה גם, זו עבודה בודדה בלי הרבה חברה". משם עברה לתפקיד יותר חברתי והפכה למורה. "אני מחוברת לתחום החינוך כך שהתחלתי ללמד כימיה בתיכון. גם כאן הבנתי שהמקצוע לא ממש מדבר אלי. לימדתי כמה כיתות במקביל ושעמם אותי להעביר את אותו חומר פעם אחר פעם בכיתות שונות. בבית הספר לא היה לי חופש לעשות את הדברים איך שאני רואה לנכון.
"נכון להיום אני מנהלת קבוצות סטונדטים שמעבירים שיעורים לילדים". האם היא הגיע לנחלה? גם לא. "יש התקדמות, אבל עדיין אני מרגישה שזה לא זה. הצוות שאני עובדת איתו בהחלט תורם לאווירה - זאת בניגוד לתלמידים שלימדתי. בכל זאת הייתי המורה שלהם ולא חברה שלהם. האינטרקציה עם האנשים זה הדבר העיקרי שאני אוהבת פה".
כל מורה יודעת: אחד מהדברים הכי קשים זה להתמודד עם ההורים של התלמידים. הקושי הזה לא פסח על המאזינה שמתמודדת יום יום עם התסכול: "אני בקשר עם ההורים של הילדים וזה מתיש", סיפרה, "זה לא פשוט ואני מטפלת במאה ילדים. יש הרבה מאוד דברים שאני רוצה לעשות אבל הם נופלים בגלל חוסר שיתוף פעולה. אני צריכה ללכת על חבל דק וזה מסורבל.
"אני קמה מאוד מוקדם בבוקר כך שאין לי בעיה להתחיל לעבוד בשעה מוקדמת. עם זאת, אני רוצה להיות בבית גג עד ארבע וחצי. אני רוצה להיות אמא. בעבר היו ימים שעבדתי מהבית, אבל הבנתי שאם אני עובדת כל יום מהבית אני פחות יעילה. יום או יומיים בשבוע זה בסדר. לא יותר".
אמן את המאמנת
אם כן, אלה הנתונים היבשים: המאזינה צריכה אינטרקציה עם אנשים, לא אוהבת להיות בייביסיטר על ילדים, לא רוצה לנהל את אותה שיחה וצריכה מקצוע שיאתגר ויפתח אותה. אולי בכלל היא צריכה להיות עצמאית? "חשבתי על זה", אמרה, "אבל כשהרצתי בראש מה אני יכולה לעשות, לא ממש מצאתי מה".
"אם היית שואלת אותי מה הכי נכון לך להיות, הייתי אומר שאת צריכה להפוך למאמנת", הפתיע גל. ולא, למרות שהוא מאמן בעצמו - זו הפעם השניה, אולי, בעשור האחרון מאז שמגיש את התוכנית הזאת שאמר זאת למאזין. "את רוצה את המרחבים שלך ואת רוצה להתפתח. את רוצה לשמוע בכל פעם סיפור חדש וגם לשלוט בזמנים שלך. לדעתי - זה הכי מתאים לך".
המאזינה לא השתכנעה ומצאה קווים מקבילים בין הוראה לבין קואצ'ינג: "כמאמן אתה נמצא באינטרקציה עם אנשים, אבל הם אלה שצריכים את העזרה שלך. זה לא שאתה משתף אותם בחיי היום יום שלך".
"נכון, אבל יש את המאמנים שאת לומדת איתם ומתפתחת איתם", השיב לה אלון. לדבריו, ביום עבודה היא פוגשת גם הצוות שהיא מלווה וגם המאמנים האחרים שהתפתחו איתה במקצוע. "כשאת מדברת עם אדם בוגר ומאמנת אותו, זה לא כמו שאת מלמדת ילד בתיכון. אומנם את זו שמנחה את השיחה, אבל זו שיחה שאת בעצמך לומדת ממנה". חוץ מזה, אין מה לעשות - לכל תחום יש את השגרה והרוטינה שלו, וכל עבודה יכולה לשעמם מתישהו בחיים.
"לדעתי את צריכה לעבוד עם אנשים גדולים ולא עם ילדים. עובדתית, זה שונה". ואם בכל זאת היא מעדיפה לעבוד במשרד ולהתקדם לתפקידי ניהול, תצטרך המאזינה להבין שהיא תעמוד בפני מכשולים שינסו לאתגר את רצונה לשלב בין קריירה להורות, ואף ידכאו את היצירתיות שבה. "את כשרונית מאוד ויכולה להיות רלוונטית עבור הרבה מאוד אנשים", סיכם גל. כך או כך - שיהיה בהצלחה.
עריכה: מיכל דאבי
