רדיו ללא הפסקה
רדיו ללא הפסקה
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור
מיכל דליות

"כואב לי הלב - הבת שלי משחקת לבד בגן"

בתה של המאזינה לא מצליחה להתחבר עם ילדים אחרים ומבלה את ימיה בבדידות עצובה • מיכל: "את צריכה להגיע למצב שזה לא מדאיג אותך יותר"


אחד מהדברים הכי קשים עבור הורים זה לדעת שהילד שלהם לא מצליח להשתלב חברתית. והרי מה כבר הם יכולים לעשות בשביל שהילד יהיה מקובל יותר בקרב חבריו? מיכל דליות עם טיפים לכל המודאגים; וגם: האם צריך להגיב לטיקים? 

"כואב לי הלב. כשהבת שלי בת ה־3.5 חוזרת מהגן היא מספרת לי שהיא משחקת לבד", כך סיפרה בכנות המאזינה רונה למיכל דליות ב־103fm. לדבריה, מדובר בילדה חברותית אבל קצת ביישנית. אוקסימורון? קצת. המאזינה הסבירה כי כשיש ילדים מוכרים בסביבה הילדה הופכת לחברותית, אבל אם אותם ילדים יילכו לשחק במקום אחר עם ילדים אחרים ולא יזמינו אותה - היא לא תצטרף אליהם, אלא "תעמוד בצד ותעלב שלא הוזמנה. 

"גם הגננת טוענת שהילדה עדיין לא מצאה מספיק חברויות. ואומנם היא עברה לגן הזה לפני חודש, אבל היו בו בנות שהיא מכירה ועל זה הסתמכתי כשהעברתי אותה לשם". בכל פעם כאשר רונה אוספת את בתה מהגן ושואלת אותה - כמו כל ההורים, עם מי שיחקה היום?, הילדה עונה ששיחקה עם עצמה כי לא היה לה עם מי. לא זו בלבד, המאזינה ראתה לא פעם שהילדה כן מנסה ליצור חברויות ולהזמין חברות, אבל הן בתגובה התרחקו הצידה.

אם כן, נראה שלילדה יש כישורי חברה טובים יחסית כי היא כן יודעת לשחק עם אחרים, אבל היא מעט ביישנית ולכן אוהבת ששמזמינים אותה לשחק ולא רצה אחרי מי שמתרחק. לפי מיכל, הילדה היא "בסדר - לא הכי מוחצנת ולא הכי מופנמת, אבל אמא שלה חוששת לאספקט החברתי". לטענתה, עצם העובדה שהיא מודאגת, היא-היא שמשפיעה על הילדה ובאופן לא מודע גורמים לה להיות לבד. 

"השאלה הראשונה שלך כשאת אוספת אותה מהגן היא 'איך היה לך בגן?', והשאלה השניה היא 'עם מי שיחקת?'. דעי לך רונה - גם אם הילדה שיחקה עם מישהו היא לא תגיד לך. אולי היא אפילו לא תזכור", אמרה דליות, והוסיפה כי ככל הנראה הילדה תענה באופן אוטומטי ששיחקה לבד, מה שנקרא: הפעלת ההורה לצורך תשומת לב. וכן, אומנם רונה בסך הכל דואגת לבת שלה ורוצה לעזור לה, אבל הדאגה הזאת מובילה את הילדה לטפח את הסיפור - זאת מכיוון שבזכות הדאגה ובאופן לא מודע היא ממשיכה לעבוד על הבדידות. 

      

ההר הוליד עכבר

בשביל לעצור את כדור השלג המתגלגל, הציעה מיכל להפסיק לדבר עם הילדה על היום שעבר. "בפעם הבאה שתקחי אותה מהגן, תאמרי שהתגעגעת אליה וחשבת עליה", הסבירה למאזינה, "אחרי כמה דקות תגידי 'הכנתי לנו צהריים ויש לנו ארוחה מוכנה', או אפילו 'הייתי בסופר וקניתי דברים טובים', כלומר דברי על דברים שקרו לך במהלך היום ואל תשאלי עם מי היא שיחקה. 

"כשאת שואלת אותה עם מי היא שיחקה בגן את מפילה אותה בפח והיא הולכת למוכר והרגיל. יכול להיות שהילדה תבוא אליך לבד ותספר לך שהיום שיחקה לבד. את בתגובה תחייכי ותאמרי 'את מהממת ואני בטוחה שיהיו לך חברות. אולי זה ייקח שבוע או שבועיים, אבל אני בטוחה שיהיו ילדות שישחקו איתך יום אחד', ואחרי זה תמשיכי לדבר איתה על נושאים אחרים".

ואם הבעיה היא שלילדה אין בכלל כישורי חברה - מה שמונע מילדות אחרות לשחק איתה, גם על זה צריך לעבוד. "הזמיני חברות הביתה ותראי איך היא מתנהגת: האם היא משתלטת? האם היא מוותרת? האם יש לה עמדה? כל כמה דקות כנסי לחדר ובדקי מהם כישורי החברה שלה". 

עוד הוסיפה המאזינה וסיפרה כי כאשר היא הולכת עם בנותיה לגינה, היא מנסה לשלוח את בת ה־3.5 לשחק עם ילדים אחרים במתקנים. מסתבר שגם הצעד הזה הוא - ובכן, שגוי מיסודו. "את דוחקת בה כמו שהורים דוחקים בילדים שנצמדים אליהם באירועים", אמרה מיכל. "במצב הזה את ממשיכה להתעסק עם הילדה ולכן היא נשארת לידך - היא גורמת לך להיות עסוקה בה על ידי הדאגה שלך.

"מהיום ובכל פעם שתרדי לגינה, שבי על הספסל ותאמרי לילדה שתלך לשחק. היא לא תלך אלא תתיישב לידך. אחרי כמה דקות הציעי לה לשחק יחד. אם היא תסכים, לכי איתה. היא בת 3.5 ובגיל הזה הם אוהבים שההורים רואים אותם ומשחקים איתם. אחרי כמה דקות משחק את יכולה לחזור לספסל והיא אולי תמשיך לבד, אבל גם אם היא תחליט לחזור איתך - דברי איתה על כל מיני דברים".

אז כן, אם לחדד את המסר, אין ברירה אלא להפסיק להפוך את הבדידות לעניין. "את צריכה להגיע למצב שההתנהגות שלה לא תדאגי אותך", הבהירה מיכל. "אחת הדרכים הכי טובות להכחיד משהו זה לא להגיב אליו יותר. אל תרימי לה להנחתה כי את יודעת מה היא תענה לך". 

     

טיק או שטיק? 

לבסוף סיפרה רונה שלאחרונה שמה לב כי לילדה יש טיקים במצבים כאלה ואחרים. "כשהיא מרגישה לא בנוח היא עושה טיקים עם העיניים. אמרו לי שלא כדאי להגיב לזה. זה נכון?", שאלה. 

"לא מגיבים לטיקים", קבעה מיכל חד משמעית, והסבירה שהילדה בכלל לא מרגישה שהיא עושה את זה. "הטיקים הם לא רצוניים". מה גם, מכיוון שהיא שמה לב שהטיקים מגיעים לילדה בסיטואציות לא נעימות, היא יכולה לנסות ולטפל בהם. "ברגע שאת רואה שהיא מרגישה לא בנוח, תתמללי לה את המצב, כלומר 'וואי, התאכזבת עכשיו, נכון? בואי נחשוב מה אפשר לעשות', או 'נבהלת? בואי ננסה להתגבר'. תני לגיטימיות לרגש שעובר עליה באותו רגע - בהלה, עצב, פחד, תסכול או כעס. 

"אחרי שהיא תלמד להגדיר את התחושה, היא תדע להגיד לעצמה מה עובר עליה ואז לא תצטרך לעשות טיק ולמצמץ", סיכמה.

  

עריכה: מיכל דאבי 

12/04/2019
הישארו מעודכנים

בדד.
בדד.  |  צילום אילוסטרציה: Ingram Image