"כבר חודשיים שאני ואשתי בוכים כל יום"
המאזין לקח קשה מאוד את העובדה שבנו לא התקבל לבית ספר בקיבוץ ומאז השתנה, לטענתו, לרעה • מיכל דליות נזפה בו: "איפה החיזוקים שמגיעים לבן שלך?"
בשנים האחרונות הורים רבים נלחמים על מקומות הלימוד של ילדיהם - בין אם מדובר בגנים מיוחדים שבהם הביקוש רב על ההיצע, או בין אם מדובר בתיכונים יוקרתיים שלא מקבלים את כל מי שנרשם אליהם; המאזין לא הצליח לרשום את בנו לבית הספר עליו חלם, מה שגרם לסערה בביתם; מיכל דליות ניסתה לעשות סדר.
המאזין אלון, אב לילד בן 6, שוחח עם מיכל דליות ב־103fm וסיפר בצער רב על התקופה המורכבת בה הוא ומשפחתו נמצאים: "הבן שלי גדל והתחנך בקיבוצים וזו הייתה חוויה. עולם אחר. כשהגיע הזמן שלו לעלות לכיתה א' רצינו שימשיך ללמוד שם, אבל לצערי לא קיבלנו אישור לכך. אני אישית מאוד חששתי מהמעבר של הילד מהקיבוץ לעיר בגלל השוני הגדול בין המערכות, ולדאבוני - צדקתי.
"מאז שהתחיל ללמוד בבית הספר בעפולה אני ואשתי בוכים בכל יום", חשף. "לפני שעלה לכיתה א' גידלנו ילד שמח שאוהב לעזור ולטייל, ילד שכל הזמן הולך לחברים ומוקף באהבה. עכשיו הילד השתנה לגמרי והפך לילד שאנחנו לא מכירים".
דבריו של המאזין הצליחו לעצבן את מיכל במיוחד, והיא בתגובה לא חסכה במילים: "אם ידעתם שיש לכם ילד חברותי ושמח - למה אתם חרדים לגבי מצבו בשנה הבאה? למה לא ללוות אותו לכיתה א' בהרגשה כיפית ולעודד אותו למצוא חברים? למה לא ישנתם חודשיים והעברתם לו את האנרגיה הזאת? אני גוערת בך. אני לא מצליחה להבין", אמרה. "הוא לא התקבל לבית הספר נקודה. נכון שזה מבאס, אבל זה קרה. ניסיתם להילחם ולא הצלחתם. מדוע להיות בחרדה על הילד ולא להעביר לו מסר שהוא יתגבר?"
העברנו לו את המסר הזה", התגונן המאזין. "כאשר הוחלט שהוא יילך לבית ספר בעפולה אמרו לנו שאנחנו יודעים שהוא ילד חברותי ולכן יהיה לו כיף, אבל מהרגע שהחל ללמוד שם הוא התהפך לגמרי - הוא מקלל, מתחצף ומדבר מאוד לא יפה. רק לפני מספר דקות לקחתי אותו מבית הספר כי הוא אמר למורה שלו שאם תיגע לו בציוד הוא 'יפוצץ אותה'. אנחנו בשוק מההתנהגות שלו.
"כשאנחנו אוספים אותו מבית הספר בגלל התפרעות כזו או אחרת - אני ואשתי לא יודעים מה להגיד. אנחנו כועסים, המומים ולפעמים צועקים עליו. פעם אחת נקראנו לקחת אותו מוקדם מכיוון שהוא סרב להיכנס לכיתה והעדיף לרוץ בגשם".
להכות בברזל בעודו הוא חם? להפך
כפיתרון הציעה מיכל למאזין לקיים שיחת הבהרה עם הילד, אבל לא לפני שהרוחות יירגעו מעט. "תמיד אני מלמדת שיש להכות בברזל בעודו הוא קר. הכוונה היא שאם נשפוך על הילד רותחין כל עוד הוא בעצמו חם - בזמן שהוא נחות, מושפל, עלוב, כועס ושונא את העולם - השיחות לא יעזרו. עובדה שכבר מחודש ספטמבר אתם מדברים איתו וכלום לא עוזר.
"אם כן, צריך לדבר עם הילד שעתיים או יום אחרי שקורה מקרה שהוא מתחצף. תאמר לו כך: 'זה בית הספר שלך, זו המורה שלך ואתה תלך לשם בכל יום עד סוף הלימודים'. במשפט הזה אתה שם גבול וסוגר את הילד במסגרת. תוסיף ותסביר לו שאין לו ברירה - הוא יילך לשם ומה שיעשה בין כותלי בית הספר זו הבחירה שלו. הוא יבחר אם לנבל את הפה ולהשפיל את המורות.
"מטרת השיחה הזו היא לשרטט את המסגרת עם מבט בעיניים כמו המבט שהיה לאבות שהרביצו. אנחנו בחיים לא נרביץ לילד, אלא נבהיר לו שלא משנה כיצד הוא יתנהג שם - הוא לא יצליח לעבור בית ספר. אין מה לעשות, הרבה פעמים בחיים קורים לנו דברים מעצבנים. תאמר 'מה, אני נהנתי שנהיה לי פנצ'ר ונאלצתי להחליף גלגל בגשם? לא קיבלת את בית הספר שרצית, שרצינו, אבל אתה הולך לעפולה על פי ההחלטה של משרד החינוך וזהו. עכשיו תחליט בכל בוקר מחדש כיצד להתנהג'.
"גם אם הוא יחליט להתנהג כמו ילד רע - אל תכעסו עליו", ביקשה מיכל. "אם בעקבות השיחה הילד יתרגז ויגיד שהוא שונא את בית הספר, כדאי להסביר לו שהוא שונא את בית הספר רק בגלל שרצה ללמוד במקום אחר, כלומר המוסד עצמו הוא לא כזה רע. מה גם, יש לו שם חברים שהוא אוהב".
"די לתת נפח להתנהגות של הילד"
ובכלל, נראה כי העובדה שהילד והוריו לא התקבלו לבית הספר בקיבוץ, יכולה ללמד הרבה על החיים עצמם. דליות ביקשה מההורים להדגיש לילד את הרעיון שלפעמים בחיים יש אנשים שקובעים בשבילנו. "לא כל דבר שאנחנו רוצים יכול להתבצע", אמרה. "במקרה הזה, משרד החינוך קבע עליכם - ההורים, שהילד ילמד בעיר. אין מה לעשות.
"עם הזמן, אני מקווה, הילד יתרגל ויפסיק לשנוא את בית הספר. ובכל זאת - אל תשכחו שמדובר באפרוח בן 6. הוא ילד מתוק וחכם - הוא קלט שקשה לכם עם הסיפור הזה ולכן גם הוא מרגיש שיש לו גב להתנהג כפי שהוא מתנהג, כלומר הוא מבין שאפילו אתם לא רציתם שילמד בעיר ולכן מרשה לעצמו להתפרע.
"אני רוצה שתפסיקו לתמוך ברעיון הזה ותעבירו לו את המסר שהוא לומד בבית ספר מצוין. אתם יכולים גם לעשות מעין 'ספין' לסיפור ולהגיד 'מה, אתה חושב שנשלח אותך - הבן שלנו, לבית ספר לא טוב? זה מעליב'. תסבירו לו שלמרות שזה לא מה שהוא רצה - זה מה יש, וכל עוד הוא ימשיך לשנוא את כולם, יהיו לו ולסביבתו לא נעים".
לסיכום הדגישה מיכל את החשיבות שבהכלה של הילד. "תפסיקו לתת נפח להתנהגות שלו. כבר חודשיים שאתם מנסים וזה לא עובד, ולכן כדאי לדבר דווקא על היכולות שלו ועל העובדה שהוא היה ילד מקסים. 'זה לא הילד שאני זוכר. לילד שלי אין פה כזה מלוכלך. אני מחכה שהילד הטוב ייצא ממך', תאמר לו, ואולי זה יעזור".
עריכה: מיכל דאבי
