בלי לערב הורים
המאזינה סיפרה כי אחייניתה נוטה לעיתים קרובות להלשין למבוגרים • כיצד אפשר לגרום לה להבין שלמלשינים אין תקווה?
רגע לפני שאנחנו צועדים עם הקטנטנים שלנו בפעם הראשונה לגן, אנחנו מדריכים אותם שאם אחד מהילדים האחרים יציק או חלילה ירביץ להם - עליהם לפנות לגננת ולבקש את עזרתה; מה אם הילד הפך את עניין הדיווח לפרויקט חייו, והפך להיות מלשין כפייתי?
המאזינה דנה שוחחה עם מיכל דליות ב־103fm וביקשה לדעת כיצד אפשר לגרום לילדה בת 7 להפסיק - ובכן, להלשין. "האחיינית שלי היא ילדה עם אינטליגנציה רגשית גבוהה ומאוד שוחרת צדק. בכל פעם שהיא עדה למשהו לא בסדר שקרה - בין אם ילד אחר פגע בה או בין אם היא כלל לא הייתה מעורבת בסיטואציה אבל ראתה ריב בין ילדים אחרים, היא מספרת על זה למבוגר האחראי. בעיני הילדים היא נתפסת כילדה מלשנית".
"סליחה? גם בעיני", אמרה מיכל, והמשיכה: "הילדה הזאת ממש מלשנית. אני לא יודעת אם היא שוחרת צדק או שהיא פשוט מוכיחה לעצמה שהיא מהממת שומרת חוק. היא יצרה לעצמה כרטיס ביקור כאחת שלא אוהבת עוולות, וצריך להוציא את זה ממנה".
לא זו בלבד, מיכל טענה שאדם שמחפש צדק זה אדם שאי אפשר להביא אותו לשום מקום, אחרת הוא יגיד על כל דבר שהוא לא צודק, ומה לעשות - החיים לא צודקים. אז איך אפשר להסביר לילדה שלא תמיד צריך לרוץ ולדווח על כל דבר שקורה, מבלי לגרום לה שתפחד לספר גם במקרים שמחייבים זאת?
"תערכי לה שיחת הבהרה", הציעה מיכל, "תאמרי לה 'יש בעולם הזה המון מעשים טובים וגם המון מעשים פחות טובים. כשאנחנו רואים משהו לא טוב, צריך לנסות לסדר וליישר אותו. אם את רואה שני ילדים מעליבים אחד את השני וזה לא יפה בעינייך - תתערבי. אם את רואה שמיכל, למשל, העליבה את שני, את יכולה ללכת ולנחם את שני ולהגיד למיכל שהיא לא התנהגה יפה. אם את מספרת לאנשים אחרים זה נקרא להלשין'.
"עוד תשאלי: 'מתי כן הולכים למבוגרים ומדווחים? מתי שחושבים שאי אפשר להתמודד עם הבעיה לבד. את חושבת ששני יכלה להתמודד עם הדברים הפוגעניים שמיכל אמרה לה? הרי אולי שני תהיה ברוגז עם מיכל או שהיא תעליב אותה בחזרה - זה לא משנה, אבל עובדה שהיא יכולה להתמודד עם זה לבד ולכן אין מה לספר את זה למבוגר'".
למרות שדליות הסבירה שהשיחה הזאת אמורה להתנהל יותר כמונולוג - הרי סיכוי גדול שהילדה תתערב ותגיד ששני לא תצליח להתמודד לבד עם הפוגענות של מיכל. בשלב הזה צריך להגיד לה שהיא טועה, ושילדים כן יכולים להתגבר על עניינים כאלה לבד. "חוץ מזה, אם שני תרצה היא תספר על הריב בעצמה למבוגר כלשהו".
"את רוצה שייצא לך שם של מלשינה?"
מעבר לעובדה שהילדה מתערבת בריבים לא לה, הילדים האחרים יכולים שלא לסבול את ההתערבות שלה ולנדות אותה מהחברה - וזה כבר עניין הרבה יותר חמור ומסוכן. אין ברירה אלא להציג לה את הדברים כמו שהם, ולהזהיר. "'את רוצה שייצא לך שם של מלשינה?' תשאלו. 'את לא רוצה שיכירו אותך כנדיבה, חברתותית ומצחיקה? נכון, חשוב לשמור על צדק, אבל צריך ללכת למבוגרים רק במקרים ממש קיצוניים בהם רואים ילד פצוע, לדוגמה, או כשרואים ריב בין ילד בן 10 לילדה בת 6'.
"עם הזמן היא תצליח להבין מתי ואיך ילדים יכולים להגן על עצמם", הרגיעה מיכל. בנוסף, הילדה חייבת להבין שלא תמיד הילדים רוצים בכלל לערב מבוגרים, אלא "רוצים להתמודד לבד ולחזק את הכוח הפנימי שלהם. כרגע, היא לא מאפשרת לזה לקרות.
"ולא, היא לא תתהפך מהיום למחר כי כבר שנים שהיא עושה את זה, ולכן לדעתי גם המבוגרים צריכים להתחיל להתערב בכל פעם שהיא ניגשת אליהם, ולהגיד לה שלמרות הכוונות הטובות, כדאי להניח לילדים להתמודד לבד".
לסיום התייחסה מיכל למשפט ההו-כה מוכר שאומרים לילדים, שלטענתה שגוי מהיסוד: "להגיד לילד שירוץ לגננת בכל פעם שילד אחר עושה לו משהו רע זה לא טוב. תראו למה זה מביא. לא צריך על כל דבר לרוץ לגננת, אחרת הילדים יזכרו את אותו ילד כמלשן".
עריכה: מיכל דאבי
