הכלה מאיסטנבול
היחסים בין אשתו של המאזין לבין אמו ואחותו לא מזהירים בלשון המעטה • "כבר חצי שנה שהן בנתק" • איך אפשר - והאם בכלל יש צורך, לגשר בין הצדדים?
טלנובלה בע"מ: ידוע לכל שיחסים בין כלות לחמות הם לא תמיד יחסי חברות ובכל זאת, סיפור כזה לא שמענו כבר מזמן. לפעמים נראה שהמציאות עולה על כל דמיון ודמטית יותר מכל תסריט שנכתב. "הבנות שלי הטיחו באימי שתעזוב אותנו בשקט", סיפר מאזין. "המצב עכור כבר ארבעה עשורים".
"כמעט 30 שנה שאני נשוי, ולאורך השנים היחסים בין זוגתי לאמא שלי ואחותי היו עם עליות ומורדות", כך פתח המאזין את דבריו בשיחה עם אלון גל ב־103fm. לדבריו, מספר אירועים מצערים שקרו הובילו לאחרונה להחרפת המצב ואף לנתק מוחלט בין הצדדים. "לאורך כל השנים קיבלנו הרבה פחות תשומת לב מההורים שלי", סיפר. "לפני כמה שנים אחותי איבדה אתה בתה ממחלת הסרטן. אם כן, אני ואשתי נושאים בעול האירוח בחגים, ובכל המועדים אנחנו מזמינים את שני הצדדים - כעשרים אנשים, לארוחת החג.
"מאז שבתה של אחותי נפטרה היא החליטה לשמור שבת, מה שהכניס אותנו לברוך רציני מכיוון שאנחנו לא יכולים לארח אותה יותר". בגלל ההתחזקות הפסיקה אחותו ליסוע בשבת ובחג ולכן היא נאלצת לישון בביתו. "אשתי מתנגדת לזה נחרצות", טען. "אנחנו עובדים מאוד קשה כל השבוע כך שאנחנו מגיעים לחגים מאוד תשושים ובכל זאת מארחים מכל הלב בלי להתחשב בהוצאה הכספית והפיזית הכרוכה בכך. בראש השנה לא ראינו לנכון לארח את אחותי במשך שלושה ימים שלמים. רצינו זמן לעצמנו.
"בראש השנה אחותי התארחה במקום אחר ואמא שלי באה אלי. עוד כשאספתי אותה היא התלוננה על כך שלא הזמנתי את אחותי לחג. ביקשתי ממנה שלא לריב שוב, אבל זה לא עזר. במהלך ארוחת החג אמא שלי לכלכה עלי ועל אשתי וטענה שאנחנו לא בסדר בגלל שלא הזמנו את אחותי. בנותיי, שהן ילדות מאוד דעתניות, קמו ועזבו את השולחן - לא לפני שאמרו לה שאם היא רוצה להיות עם הבת שלה - שתלך אליה ותעזוב אותנו בשקט.
"עכשיו, למעלה מחצי שנה אחרי, אשתי ובנותיי לא מוכנות להיות בקשר עם אמא שלי - סבתא שלהן. אמא שלי, לעומת זאת, מאוד רוצה שנחזור להיות משפחה אבל אני לא מצליח להבין את זה". המאזין הוסיף וסיפר שאמא שלו משפילה אותו, מקללת את בני משפחתה של אשתו ואף נוזפת בבנותיו. "איך יש לה פנים להישאר איתנו בקשר?", תהה. "מה גם, ביקשתי ממנה להתנצל וזה לא קרה".
"בפעם הבאה שתתנהג כך, אלך ולא אשוב"
תחילה הבהיר אלון למאזין שאין מה להיות מופתע מכך שאמו מעוניינת להישאר איתם בקשר על אף ולמרות הכל. "חלק ממערכת יחסים משפחתית זה תלונה, כאב, יחד, לחוד, בעד ונגד", הסביר. "אתה חושב שבמערכת יחסים מותר להיפגש ולא לדבר על הכל, אבל עבור אמא שלך זה לא ככה. תפיסת העולם שלה שונה.
"בעיניי, ההתנצלות לא רלוונטית", המשיך אלון. "מה, אתה הולך לחנך אותה משל היית המורה שלה? היא לא צריכה להתנצל. זה מה שהיא וזה מה שיש". ובכל זאת, היחסים הרי לא באמת יכולים להישאר כמו שהם עכשיו, ולכן כדאי לשבת ולהגדיר בצורה ברורה מה הציפיות של כל אחד מהצדדים ממערכת היחסים הזאת. "צרו הסכם ברור שבו יהיה כתוב איך כל צד יתנהג. מה מותר או אסור להגיד, מה אומרים ומה לא".
האם הבנות ואשתו צודקות בכך שהן ניתקו את הקשר איתה? "התשובה היא 'כן'. חד משמעית", אמר אלון, ולמרות הכל הציע לנסות להתגבר על הקשיים וכן להשלים בין הצדדים, כשברקע מרחפת ההבנה שיום אחד האישה הזאת, סבתא שלהן, שכרגע הן כל כך סולדות ממנה, פשוט לא תהיה פה יותר. "כשהיא תלך לעולמה אתה תצטרך לחיות בתחושה שעשית את מה שצריך לעשות, ולכן אם אפשר לשבת איתה לשיחה יש מקום לפתוח את הפתח הזה - בעיקר עבורך. במידה ואמא שלך לא תקבל את תנאי ההסכם, דע שיש גבול גם לזה. לא אמורים לסבול מישהו שמשפיל אותך ופוגע בך. אף אחד לא צריך להכניס אליו לחייים מישהו שמעליב אותו".
בעבר, למרות שהיחסים בינו לבין ההורים שלו היו טובים, היה רגע אחד שבו אלון לא יכול היה להחזיק יותר והתפרץ גם על אביו שלו. "אבא שלי התמודד עם מחלת הסרטן במשך שמונה שנים", סיפר. "פעם אחת הוא עבר על משהו שאסור לעבור עליו ודיבר אלי לא יפה ליד הילדים שלי. יצאתי מהבית ולקחתי את הילדים למסעדה. נכנסתי לשירותים, התקשרתי אליו ואמרתי לו 'תקשיב לי טוב. בסוף הארוחה אני אבוא אליך ואתה תחבק את הילדים, אבל בפעם הבאה שתתנהג כך לידם - כשתסגור את העיניים בבית החולים אתה תהיה בלעדיי'.
"היה שקט על הקו. הוא אמר לי 'טוב'. חזרנו אליו, הוא חיבק את הילדים שלי ואכן בפעם הבאה הוא שמע בקולי. הוא ידע שאם ירשה לעצמו להתנהג כפי שהתנהג אני לא אהיה שם. חזרתי אליו כדי שילדיי יידעו שהוא הסבא הכי טוב בעולם וגם כדי שלא יהיו לי שאלות לגבי עצמי ביום מן הימים".
עריכה: מיכל דאבי
