הסיפור שאינו נגמר
לא מצליחים להתמודד עם הילד שבוכה ולכן נשברים ונכנעים לו? כך בדיוק נוצר מעגל אינסופי • מיכל: "למה שהילד יספור אותי אם אני לא סופרת את עצמי?"
מכירים את זה שאתם בסופר והילד שלכם מתחיל להשתטח על הרצפה ולצרוח כי לא הסכמתם לקנות לו את החטיף שרצה? את האמת - כמה פעמים נכנעתם לבסוף רק בשביל שיפסיק לבכות? גם אם זה קרה רק פעם אחת, דעו שעשיתם טעות; מזל, אם כן, שזה בר תיקון.
"בני בן השנתיים עושה לנו מניפולציות בלי סוף כבר מגיל אפס", כך סיפרה אמא מותשת למיכל דליות ב־103fm. לדבריה, הילד "צורח על כל דבר ועושה סצנות רציניות - אבל רק לי ובעלי. בחודש שעבר הוא היה שבוע אצל הסבים והדודים שלו והוא לא בכה אפילו פעם אחת. מה אנחנו עושים לא בסדר?" תהתה.
המשפט הבא שאמרה, ככל הנראה מסביר את הכל: "אחרי שהילד בוכה, הוא מקבל בסופו של דבר את מה שהוא רוצה". עם זאת, מדי פעם היא מציבה לו גבולות - אבל זה קורה בעיקר כשהוא בוכה בגלל בעיות טכניות שאינה יכולה לפתור. "לפעמים הוא רוצה להיכנס עם האופניים למתקנים בגינה. כשאני מסבירה לו שאי אפשר מבחינה טכנית, הוא בוכה כמה דקות ואז נרגע".
אל לנו לשכוח שמדובר בפעוט בן שנתיים, שנוכח גילו הקטן הוא קשוב לרצונות ולצרכים שלו. אז במה המאזינה ובעלה שוגים? מה גורם לילד להיות עקשן רק בקרבתם? ובכן, זה לאו דווקא קשור אליהם. מיכל: "ילדים מתנהגים שונה אצל ההורים מאשר הם מתנהגים במעגלים אחרים. הוא אחר בגן ואצל סבא וסבתא וזה מלמד אותנו שהילד יודע להתאפק, לעמוד בגבולות ולהתנהג יפה.
"יכול להיות שאתם עושים משהו לא נכון, והרי כפי שאמרת - 'בסופו של דבר, הילד מקבל את מה שהוא רוצה'. לעומת זאת, מתי הוא מפסיק לבכות? כשהוא מבין שלא ישיג את מה שהוא רוצה. ומתי הוא לא ישיג? מתי שאת סגורה על עצמך. האופניים לא נכנסים למתקן וזאת עובדה. הוא בוכה עד שמבין שאין טעם לבכות".
בבית, כאמור, המצב שונה לחלוטין. "בבית הוא רוצה עוד שוקולד או להמשיך לראות טלוויזיה, למשל, ואת לא מחזיקה מעמד ונשברת כמה דקות אחרי שהוא בוכה", אמרה מיכל, והבהירה: זה חמור. "הילד למד מזה שאם יבכה ויצעק חזק - הוא יקבל את מה שהוא רוצה. זו המדיניות שלו וזה עובד לו, אז למה שיפסיק? אם לא הסכמת להביא לו עוד שוקולד אבל לבסוף נשברת - איפה האג'נדה שלך?"
מילה של אמא זאת מילה
אם כן, אין ברירה אלא להקשיח עמדות מול הילד ולהפוך את הדברים לעובדות. "מתי החיים לילד קלים וברורים? כשלהורים זה ברור", אמרה מיכל, והדגימה: "ילדים יעשו בעיות עם הטלוויזיה במהלך כל השבוע, אבל משישי בצהריים ועד שבת בערב הם יפסיקו. למה? כי נכנסה השבת וזה ברור להם - וכמובן שלהורים, שאין טלוויזיה בזמן הזה. וכן, אותו דבר עם האופניים - את יודעת שלא ייכנסו למתקן ולכן זה ברור גם לילד.
"לעומת זאת, במקומות שאת לא סגורה על עצמך, הילד עושה לך סצנות. הוא חכם". ולמרות זאת, ללמד את הילד שיקבל את כל מה שרוצה מתוך התקפת זעם זה חמור מאוד, ואף יכול לגרום לנזק גדול מאוד, לדברי מיכל. "הילד מגבש מסקנות על העולם וחושב לעצמו 'היי, אני יודע מה אני צריך לעשות כדי לקבל עוד שוקולד. אני צריך לצעוק כמה שיותר זמן"'.
מה גם, כאשר ילד מגבש דעה ראשונית מגיל קטן, הדעה הזאת תלך איתו לכל החיים, ודוגמת ה'סב הטוב' כמשל: "ילד שסבא שלו מגדל אותו, מוציא אותו מהגן, מקלח, מאכיל, מלמד והולך איתו לגינה מגבש אצל הילד מסקנת חיים שסבים, בכללותם, הם אנשים נחמדים. כך זה נחרט לו במוח והילד ימות עם המסקנה הזאת, אלא אם יתקל בסבים רעים ומתעללים, או ישמע על כאלה. האמונה הראשונית שלו תתפרק ותוביל להבנה שסבא שלו היה מקסים, אבל יש גם סבים שהם ממש לא.
"כרגע אין לך כבוד. את אומרת 'לא' וזה הופך להיות 'כן'. אין לך מילה". הדברים נכונים גם עבור כל אותן אמהות שמגיעות לקליניקה של מיכל וטוענות שהילדים שלהן לא סופרים אותן. "למה שיספור אותי אם אני לא סופרת את עצמי?", אמרה דליות, וסיכמה: 'לא' זה 'לא'. "גם אם את אוסרת עליו לעשות משהו והוא בוכה, תחזיקי את האיסור שלך. הוא כבר יירגע אחרי כמה דקות".
עריכה: מיכל דאבי
