חנוכה, חנוכה, חג מפחיד כל כך
מיכל דליות שמעה ממאזינה על סיפור שסיפרו הגננות בגן הילדים של בנה, ויצאה מדעתה • "אף אחד לא לימד אותן פדגוגיה? מה עבר להן בראש?"
כמעט כל סיפורי המורשת היהודיים הם סיפורים שמשלבים בתוכם לא מעט מקרים מפחידים של רצח; כיצד יש לתווך עבור ילדים קטנים את סיפורי העבר - בין אם מדובר על הסיפור של המכבים והיוונים בחנוכה או בין אם מדובר בנאצים והיהודים בשואה? מיכל דליות הסבירה: "יש כל מיני סיפורים שיש לספר כסיפור בלבד - בהתאם לגיל".
במכתב שנשלח למיכל דליות נכתב כך: 'בתי בגן טרום חובה לילדים בגילאי 5-4. לקראת חנוכה, הגננת סיפרה להם בפרטי פרטים על חנה ושבעת בניה - איך כל אחד מהילדים סרב להשתחוות ולכן בא חייל והרג אותו, ואיך חנה התאבדה בקפיצה מהגג. הבת שלי חזרה בבית על הסיפור הזה ואני די הזדעזעתי שמספרים בגן סיפור כזה בפירוט רב. מה דעתך?'
"דעתי היא שבגן הזה השתגעו ויצאו מדעתם", זעמה מיכל והפנתה לא מעט שאלות עבור הגננות: "מה קורה לכן? מה התירוץ לספר סיפור כזה לילדים בני ארבע? מה עבר לכן בראש? בגלל שזה קרה אז זאת סיבה לספר את זה לילדים? בגלל שזו המורשת שלנו צריך להיכנס לכל הפרטים? מה אתם מכניסות לילדים בני ארבע לראש?
"לא מספרים לילדים בני ארבע שהרגו לחנה את הילדים ואז היא קפצה מהגג", קבעה דליות בכעס רב, "אם כבר, אז אפשר לספר את זה לילדים בבית ספר בגילאי 6 ומעלה שיכולים לווסת את הרגשות ולהבין שזה סיפור, וגם כאן צריך להוסיף משפט כמו 'היום זה לא יכול לקרות'. אם תגידו לילדים בגן שזה לא יכול לקרות הם לא יאמינו. בגילם, הסיפור יותר חזק מכל מה שתספרו להם אחר כך".
דליות נזכרה בסיפור אחר, דומה למדי ומפחיד אפילו יותר, על ילד בן ארבע ששמע בגן כי הנאצים שרפו יהודים בתאי גזים. כשחזר הביתה, שאל הילד את אביו האם הכוונה לגזים כמו שיש בבקבוק קולה. "צריך להגיד את האמת אבל בהתאמה לגיל ולא להגיד את כל הפרטים", הדגישה. "אף אחד לא לימד את הגננת הזאת פדגוגיה או את יכולת הקוגניציה של הילדים בגיל הזה?
"נראה שלא מפעילים יותר שיקול דעת. מה שקראתי עכשיו זה נורא ואיום, ואני חושבת שכותבת המכתב צריכה להגיד לבת שלה שנכון שהסיפור הזה קרה, אבל זה לא יכול לקרות בעולם שלנו לעולמי עד. היא צריכה לשקר לה במצח נחושה. הילדה לא צריכה לחשוב שיום אחד יבואו אנשים רעים לשכנה ויהרגו את ארבעת ילדיה, ואז היא תקפוץ מהגג.
"אני משתגעת", הזדעזעה דליות, "מצד אחד מנסים שלא להראות להם את אירגון 'דעאש' עורף ראשים, אבל מצד שני מספרים להם סיפורים כאלה. אפשר לספר את הסיפור שהוא חלק מהמורשת שלנו אבל כסיפור בלבד - בהתאם לגיל", הדגישה.
עריכה: מיכל דאבי
