ילד טוב בגוף של ילד רע
גיל שלוש האיום: האם הילד הוא באמת ילד בעייתי שעושה צרות בגן, או שמא מדובר בסטיגמה? • כך או כך, הגננות לא פעלו כראוי במקרה הבא
מחשבה יוצרת מציאות? בהחלט כן; הורים - שימו לב: לפעמים הילדים שלכם מתפרעים רק בגלל הסטיגמה שנדבקה אליהם והם אינם יכולים להשתחרר ממנה; מיכל דליות כועסת במיוחד: "הגננת של הילד עושה לו רע על הנשמה".
המאזינה אושרית היא אמא לילדה בת 5 וילד בן 3.5, ובקרוב אף תלד בן נוסף. לדבריה, היא לא מצליחה להגיע לבנה הקטן והמאוד מאוד עקשן. "אם אומרים לו מה לעשות, קשה לו לקבל את זה. הרבה פעמים אנחנו הולכים בעדינות לידו בשביל שלא יאבד את העשתונות. הכל צריך לעשות בדרך שלו. גם בבוקר הוא עושה לי בעיות ולא תמיד רוצה להתלבש. לעומתו, אחותו הגדולה היא ילדה טובה.
"הגננות מתקשרות אלי ומתלוננות על כל מיני דברים מזעזעים שהוא עושה בגן", סיפרה, "ערב אחד שעבר עלינו בנעימים נקטע בגלל שיחת טלפון מהגננת, בה נודע לי שהילד היכה ילדה ודיבר אל הצוות לא יפה. פעם סיפרו לי שהוא החזיק משקפיים שבורים של ילד אחד. הבעיה היא שהגננות לא ראו מה היה אלא הסיקו מסקנות לפי מה שסיפרו להן. אם כן, הן ראו את הילד שלי עם משקפיים שבורים וטענו שהוא זה ששבר אותן, אבל יכול להיות שמישהו דרך עליהן והבן שלי רק הרים אותן, למשל".
באותו יום בו קרתה התקרית עם המשקפיים, התקשרה הגננת לאושרית וסיפרה לה מה עשה בנה. הילד, אשר נכח ליד הגגנת ושמע את אימו דרך הרמקול של הטלפון, נלחץ ועשה פיפי במכנסיים. "זה נורא", זעקה מיכל, " הוא פעוט בן 3.5 שרק יצא מהאפרוחות שלו ואני חושבת שיש עליו סטיגמה בגן. אם את מקבלת טלפון אחר הצהריים מהגננת בזמן שאת משחקת עם הילד, תאמרי לה שאת מצטערת לשמוע על מה שקרה, סגרי את הטלפון ואל תדברי איתו על זה.
"את צריכה לטפל רק במה שקורה בבית ולא בגן. גם הגננת צריכה להבין את זה", המשיכה מיכל, "היא מתקשרת אליך ושמה אותך על רמקול וזה מעצבן אותי. מה היא עושה לילד? תראי מה קרה לו בגלל זה. איך היא רוצה שתטפלי בזה דרך הטלפון?"
מאז אותו מקרה, הפחיתה המאזינה בקשיחות שהפגינה מול בנה - וטוב שכך. מיכל הסבירה מה קורה לילד כאשר הוא נכנס לתוך הדמות שמצפים ממנו להיות: "הילד הזה רוצה להגיד את המילה האחרונה. הוא הולך ומגבש דעה באופן לא מודע וחושב לעצמו שכולם יודעים שהוא ילד רע, כך שהוא צריך להוכיח את זה. זו הדרך היחידה שלו לשמור על הערך של עצמו - או כך לפחות הוא חושב. אף אחד לא אומר לו מילים טובות והוא לא מקבל תפקידים חשובים. כולם כועסים עליו והגננת לא אוהבת אותו, אז הוא רוצה להראות שכולם צודקים. הוא רוצה לתת את מה שאנחנו מצפים לקבל", אמרה.
מעבר לכך, גם התחרות הסמויה בינו לבין אחותו לא בדיוק עוזרת לו לצאת מהסטיגמה: "ככל שהילדה תהיה יותר טובה, כך הוא יהיה יותר עקשן. מה גם שאת בהיריון והוא חש את האנרגיה הזאת. הוא יודע שעוד מעט יהיה תינוק בבית - והוא אומנם לא מבין מה זה אומר אבל זה מפחיד אותו. בנוסף, יש לו גננת שעושה לו רע על הנשמה".
לא סתם החמירה מיכל במילותיה נגד הגננות. דליות תמיד חוזרת ואומרת כמה שהיא נגד לשוחח על הילדים לידם כאילו שהם לא נוכחים ושומעים את כל מה שנאמר עליהם. "אני נגד להתקשר לאמא לעבודה. מה אני יכולה לעשות? מילא להתקשר בערב או לשלוח הודעה. הגננת גם אומרת 'דברי על זה עם הילד' אבל ממתי דיבורים עוזרים?"
כך תארגנו את ילדיכם בבוקר בלי התנגדות מצידם
כל מה שצריך הילד נכון לעכשיו זה טונות של אהבה. "ילד כזה קטן שעובד על מאבקי כוח ורוצה להגיד את המילה האחרונה צריך אהבה ותחושת אמון", אמרה מיכל. "אני לא רוצה לקחת ממנו את מה שבונה לו את הערך - ששוב, נבנה באופן לא מודע. הילד לא מאמין שהוא יכול להיות ילד טוב ושיאמינו לו. אולי הילד שנשברו לו המשקפיים רב איתו לפני כן, וכל מה שבנך יודע לעשות זה להחזיר לו? הרי ילדים בגילו לא מסוגלים להפעיל שיקול דעת ולחשוב מה תהיה התוצאה של הפעולה שיעשו. הוא ודאי לא התכוון לשבור לו את המשקפיים. הוא בסך הכל הגיב באופן אוטומטי.
"כשאת מעירה אותו בבוקר, עשי זאת בחיבוק ובאהבה. 'קום, בן אהוב שלי'. אם הוא יתנגד, הכניסי לזה מעט הומור 'מישהו ראה את חמודי? יש דובון לא לא במיטה שלו'. תראי שהוא יתפקע מצחוק, הוא ילד קטן והומור זו אחת מהדרכים להתמודד. ואם גם זה לא יעבוד, הסבירי לו שרק הוא זה שקובע אם לקום ולשמח אותך. 'אתה יכול להישאר לישון ואתה יכול להתלבש. אם תישאר לישון אולי לא אספיק להלביש אותך ותלך עם פיג'מה לגן' ותלכי.
"מניסיון, הוא ייצא מהמיטה ויבוא אליך עם תירוצים שונים, אבל הוא ייצא". מיכל הסבירה כי בדרך זו הילד יבין מה יהיו התוצאות למעשים שלו, או בעצם - מה יהיה התשלום להחלטות שלו. "את יכולה גם להכין אותו ערב לפני כן, ולהגיד: 'חמודי, בבוקר לפעמים לא בא לך להתלבש. דע שרק אתה קובע אם להתלבש. אם כן - יהיה מאוד כיף. אם לא - אמשיך לשתות את הקפה שלי ואתה תלך לא לבוש לגן'. אותו דבר עשי עם סיטואציות אחרות בהן הוא מסרב להקשיב לך.
"ועדיין - בשום מצב, אל תדברי בטון כוחני", הדגישה דליות. לדבריה, אחת המטרות כאן היא להחזיר לילד את האמון העצמי ולגרום לו להבין שהוא יכול להיות "מלאך כמו אחותו. כל הזמן כועסים עליו וגוערים בו. אני רוצה לתת לו אופציות לשיתוף פעולה - הוא זה שיחליט אם להתלבש או להתקלח. יכול מאוד להיות שהוא ינסה לשמור על כבודו ולא ירצה לרדת מהעץ, כך שאת תהיי שם בשביל לעזור לו".
ולא - העובדה שמעלים את הביטחון העצמי של הילד לא אומרת שצריך לשבח אותו בלי הפסקה. מיכל הסבירה כי שיפור הביטחון יכול להגיע אפילו ממחוות קטנות כמו ליטוף קל של ראשו של הילד או חיוך מההורים. "צריך לתת לו הרגשה של 'ראיתי אותך, שמתי לב אליך'. אם הוא יושב לידכם, תאמרו לו שכיף לכם לשבת לידו.
"כשהילד עושה משהו אל תגידי לו 'כל הכבוד' כי זה ריק מתוכן, אלא תאמרי 'תמיד ידעתי שאתה נדיב' או 'איזה כיף שיש לי ילד אחראי', כלומר תני את הפועל של מה שהוא עשה וחזקי אותו".
עוד חזרה מיכל והפצירה באם שלא לדון בבית על מה שקרה בגן: "אני אוסרת עליך לעשות את זה. בקשי מהגננת שתפסיק לדבר איתך בגן על איך שהילד התנהג באותו היום, הרי היא אף פעם לא אומרת עליו דברים טובים כי הוא מפריע לה ומעצבן אותה. אם היא רוצה אז שתשלח לך הודעה. כשאת באה לאסוף אותו רק תגידי לו שהתגעגעת אליו.
"מספיק לדבר על הילד אם הוא טוב או רע", סיכמה מיכל, "אני לא רוצה לשים את הוויתו על העניין הזה. בדרך הביתה ספרי לו את איך היה היום שלך ובקשי ממנו לספר לך עם מי הוא שיחק. דברי איתו על דברים אחרים ולא על ההתנהגות שלו. בואי נשחרר אותו מהדימוי של הילד הרע".
עריכה: מיכל דאבי
