תפקידי לנגב לך את הדמעות - ולגרום לך להתבגר
איך אפשר להתמודד עם ילדה רגשנית מדי? בתור התחלה, אל תילחצו בכל פעם שהיא בוכה • מיכל: "זה נהדר להיות רגישה, אבל יש לזה מחיר כבד"
ילדים בוכים זה לא משהו חדש או נדיר, ובכל זאת: יש ילדים רגישים מדי שבוכים ונעלבים מכל דבר. מתיש? בהחלט; מאזינה: "הרבה פעמים אני צריכה להסביר לבתי שלמרות שאני כועסת עליה אני עדיין אוהבת אותה"; בהמשך: האם זה בסדר לאפשר לילדה לישון בכל אחד מחדרי הבית שתבחר?
המאזינה ענבר היא אמא לשלוש בנות בגילאי 4.5, 2.5 וחצי שנה. למיכל דליות ב־103fm פנתה על מנת לקבל עצה בנוגע לבתה הבכורה אביגיל, שלדבריה רגשנית יתר על המידה. "היא ילדה מהממת אבל מאוד רגישה. היא שמה לב לכל דבר שקורה סביבה - בין אם זה עם חברים או איתי - היא מתייחסת לבגדים שאני לובשת, למצב הרוח שלי ולשינויים שקורים אצלי. המציאות עוברת דרכה.
"אני לא גוערת בה הרבה כי היא באמת ילדה טובה, אבל בפעמים המועטות שזה קורה ואני מתעצבנת עליה - היא מסתכלת עלי, עושה פרצוף, רצה לחדר ומתחילה לבכות בכי קורע לב כאילו שהרבצתי לה. היא ממש לוקחת את זה ללב". גם עם הילדים בגן המצב לא מזהיר. "היא מאוד אהובה ותמיד יש עניין סביבה, אבל מספיק שילד אחד אומר לה שילשין עליה לגננת על משהו שעשתה, היא ישר מתחילה לבכות - עוד לפני שאותו ילד בכלל פנה לגננת.
"יש לה עניין לרצות ולהיות טובה. היא רוצה שיחשבו עליה רק דברים טובים ולכן היא נלחצת כשמודיעים לה שהולכים להלשין עליה", סיפרה. "היא לא יודעת להכיל את זה. הרבה פעמים אני צריכה להסביר לה שלמרות שאני כועסת עליה אני עדין אוהבת אותה ושום דבר לא ישנה את זה. אני אומרת לה שמותר לי לכעוס עליה אם היא עושה משהו לא בסדר".
כמו רוב ההורים, גם היא לא הייתה יכולה להישאר אדישה לתגובה של בתה, ולכן בכל פעם שהייתה בוכה - הייתה רודפת אחריה ומנסה להרגיע אותה. "לבסוף הבנתי שבדרך הזו אני רק מגבירה את ההתנהגות שלה. עכשיו אני פשוט מסבירה לה למה כעסתי וחותמת את הנושא בכך שאני אומרת לה שאשמח שתחזור לשחק איתי ועם אחיותיה בסלון".
עבר, הווה, עתיד
ובכן, נראה שגם הדרך השניה לא בדיוק עובדת. עובדה. "מה שעשית היה נהדר, אבל זה ארוך", אמרה מיכל, והסבירה: "אומנם הפסקת לרוץ אחריה, אבל עדיין יש עיסוק סביב הדבר הזה", והרי היא בכל זאת יושבת ומסבירה לילדה למה בעצם כעסה עליה. מיותר? חד משמעית.
כדי להפסיק את המעגל הבלתי נגמר צריכה המאזינה, בתור התחלה, להודיע לילדה על השינוי. מיכל: "יום אחד בזמן האוכל או כשתהיי איתה לבד כשהיא מציירת, למשל, תאמרי לה כך: 'עד היום כשגערתי בך נהיית עצובה, הלכת לחדר, בכית ואני הייתי באה, מדברת ומסבירה לך. זה היה בעבר. החל מהיום אעשה משהו אחר. הרבה פעמים אנשים יכעסו כי ככה זה בחיים. אני סומכת עלייך שתדעי להתחזק ואני אלמד אותך את זה.
"'אשתדל לא לכעוס עלייך כי את מהממת, אבל לפעמים זה יקרה כי מבוגרים כועסים על ילדים. לפעמים אני כועסת גם על אחיותייך הקטנות. אם אכעס עלייך ותרוצי לחדר, אחכה בשקט עד שתרגעי כי אני סומכת שיש לך את הכוחות. תרגעי, תבואי אלי ואסביר לך למה כעסתי'. אל תשאלי אותה בתום השיחה אם זה בסדר. את מודיעה לה מה יקרה מעתה והלאה ולא מבקשת את רשותה".
לכל ההורים, קבלו כלל אצבע חשוב שלדברי מיכל - "כדאי לתלות על המקרר": אי אפשר להתגבר על משהו אם כל הזמן נמנעים ממנו. "אי אפשר להתגבר על כאב לב אם ננסה למנוע אותו מהילדה. בכל פעם שתלכי אחריה ותסבירי את עצמך זו תהיה סיבה עבורה להמשיך להיעלב ולברוח ממך. כרגע יש לה רווח פסיכולוגי מזה שהיא עדיין לא מתגברת על עוגמת הנפש שלה".
"ילדה חזקה ומניפולטיבית"
יש יאמרו 'מילא, היא ילדה', אבל לא מן הנמנע לתהות האם רגשנות היתר תנהל אותה גם בעתיד כשתגדל. לפי מיכל, יכול להיות שכן. "בדיוק כמו שילד כוחני גדל להיות מבוגר כוחני - יש לזה צדדים טובים יותר ופחות. אולי הוא יגיע רחוק, ירגיש מסופק ויתעשר, אבל לצד זה הוא יפסיד הרבה חברים בדרך", הסבירה דליות.
"זה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות עבורה בתור אמא שלה?", שאלה המאזינה.
"בתור התחלה כן", השיבה מיכל. "בואי נלמד אותה להתגבר על חששות אישיים. בפעם הבאה שהיא נפגעת ורצה לחדר - אל תלכי אחריה. כרגע היא יושבת פגועה בחדר ומחכה שתבואי וזה ממש לא טוב. כשאת באה אליה ומסבירה לה למה כעסת, את בעצם מכבסת לה את הרגשות ושוב היא פנויה להיעלב בפעם הבאה. מה עשינו פה?"
וכן, גם להישאר עם הילד בגן כי הוא בוכה משול לכיבוס הרגשות. "מתי הילד ילמד להתמודד עם התחושה הלא נעימה של הלבד אם נישאר איתו בכל פעם שהוא בוכה?", תהתה דליות, והדגישה מהו התפקיד ההורי הכי חשוב: "להכשיר את הילדים לעולם. אם נעטוף אותם בצמר גפן - זה לא יקרה.
"הילדה חייבת ללמוד לעשות את העבודה לבד". ואם בכל זאת תתעקש הילדה ולא תצא מהחדר, כדאי שאמה תקרא לה לבוא לעזור לה במטבח, לדוגמה, וכמו מעין לתת לה סולם לרדת מהעץ. אם עדיין תסרב, נראה שהילדה פשוט "חזקה ומניפולטיבית שעושה את זה כדי שתבואי אליה. כאמור, יש לה רווח מזה שאת באה, אבל אני רוצה שיהיה לה רווח אחר שהוא ללמד אותה להתמודד עם עוגמת נפש. אני רוצה שהיא תתגבר לבד.
"כשכבר תצא, לא משנה מתי, תאמרי לה: 'איזה כיף שבאת. חיכיתי לך', ועברי הלאה. אל תדברי בכלל על מה שהיה, אלא אם היא תשאל ואז תסבירי לה בקצרה למה כעסת. כל שיחה, הסבר, נגיעה ומבט מהווים עבורה סיבה להמשיך בהתנהגות שאנחנו רוצות להפסיק".
ובכלל, לא ברור למה גם הגננת נבהלת מכל בכי קטן של הילדה. היא בוכה כי נעלבה ולא כי קרה לה משהו אחר - והגננת כבר יודעת את זה. הלא כן? "אם הגננת רואה אותה בוכה, היא יכולה לבקש ממנה שתסביר לה מה קרה אבל לא ממקום של ללטף לה את האגו. צריך לטפל בזה עניינית", קבעה דליות.
רוצה לישון עם אמא במיטה
דבר נוסף שקורה עם הילדה לאחרונה הוא בעיות בשינה. המאזינה סיפרה כי היא ובעלה לא מרשים לבנות לישון איתם במיטה, ובכל זאת: "בחודש האחרון לא הייתי הרבה בבית ולכן הסכמתי לה להירדם אצלנו, ולאחר מכן היינו מעבירים אותה למיטה שלה. עם זאת, בכל פעם שהייתה באה לישון אצלנו הייתי אומרת לה שזה רק בגלל שאני בחודש עמוס".
מכאן הילדה הבינה שיהיו מצבים בהם אמה תסכים לה לישון איתה. מתי? לא ברור, אבל מה אכפת לה לנסות בכל פעם מחדש? "היא שואלת אם בגלל שהיום יום שבת, למשל, מותר לה לישון אצלנו. בינתיים אישרתי לה לישון במקום אחר בבית, אבל אני לא יודעת אם זה בסדר".
"הבאת לה אצבע והיא לקחה את כל היד", הסבירה מיכל, והפצירה: "אל תכניסו לילדים רעיונות לראש. אני מבינה שזה נוח וזה מנחם, אבל אנחנו עושים את זה עבורנו והילדים הם אלה שמשלמים אחר כך את המחיר.
"ברגע שאישרת לה לישון במקום אחר בבית פתחת פתח. האם את רוצה ניידות או שאת רוצה להחזיר אותה להרגל שהיא ישנה במיטה שלה? שיהיה לך ברור שמבחינת הילדה נפרץ פה משהו. כך או כך, ההחלטה היא אצלך", סיכמה.
עריכה: מיכל דאבי
