סבתא, למה יש לך עיניים גדולות?
לא רק כיפה אדומה: גם נכדתה של המאזינה מפחדת ממנה מאוד • מיכל דליות: "הסיפור גדל למימדים מפלצתיים שאפילו הילדה לא יודעת להסביר"
אין כמו סבתא, נכון? מפנקת, מבשלת, קונה מתנות לנכדים ועוזרת במקרים בהם אין מי שיוציא את הילד מהגן. ובכל זאת - יש מי שנרתע מהשהות במחיצתם של סבא וסבתא. למה? שאלה טובה; מיכל: "חייבים לערב פסיכולוג".
למאזינה נועה, אשר הייתה גננת במשך 35 שנים, יש נכדים החל מגיל שנה ועד גיל 21. למיכל דליות סיפרה: "המילה 'סבתא' מעוררת אצל כל הנכדים שלי רגש של שמחה. כשאני מגיעה לבקר אותם או כשאני מעבירה להם פעילויות בבתי הספר ובגנים, הם מתגאים בי". ובכן, מסתבר שלא כל הנכדים שלה יכולים להסכים עם דבריה. "מאז ומתמיד נכדתי שירה בת ה־4.5 לא מוכנה להגיע אלי הביתה אלא אם ההורים או האחים שלה נמצאים איתה.
"מה גם, היא לא רוצה שאוציא אותה מהגן, למשל". לדבריה, כששאלו את הילדה למה היא לא רוצה ללכת לסבתא היא "לא כל כך ענתה. כשכולם באים אלי הם מביאים לי חיבוקים ונשיקות, ואילו היא עומדת מרחוק, מסתכלת, מחייכת אבל לא מוכנה שאתקרב אליה. היא נכנסת לחדר ומתחילה לשחק".
אם בעבר ניסו הוריה של הילדה להכריח אותה להיות קצת יותר רגישה לסבתה, היום המצב כבר שונה. "אנחנו זורמים איתה", סיפרה. "אם אני נכנסת לחדר המשחקים כשהיא שם, היא פשוט יוצאת ממנו". ולא, אפילו העובדה שלמאזינה יש ניסיון רב עם ילדים - היא הרי הייתה גננת במקצועה, לא עוזרת לה להגיע לנכדתה. "ניסיתי לשחק איתה במשחקים שהיא אוהבת או לשלב פעילות איתה ועם שאר הנכדים. ניסיתי גם לעשות איתה עבודות יצירה אבל שום דבר לא עוזר. היא קמה והולכת".
לפני כמה חודשים קרה מקרה חריג במיוחד שהוכיח כמה עמוקה הסלידה של הילדה: "הייתי צריכה לאסוף אותה מהגן כי היא סיימה מוקדם ולא היה מי שייקח אותה. לא רק שהיה לי קשה מאוד להביא אותה לרכב, אלא כשנכנסנו הביתה היא התחילה לצרוח ולבכות. לא היה נעים לי מהשכנים אז לקחתי אותה לעבודה של אמא שלה. לא הייתה לי ברירה.
"אני כל כך רוצה את הקרבה שלה ומאוד רוצה לעזור לבת שלי", אמרה בצער. "מה אני יכולה לעשות?"
ההצגה נמשכת
אז למה הילדה - בניגוד לכל בני הדודים שלה, כל כך נרתעת מסבתא שלה? "זה מסתורי ואני לא יודעת לשים על זה את האצבע", הודתה מיכל, "ויכול להיות שאם הייתי יושבת עם ההורים שלה בריאיון עומק הייתי מצליחה לדוג השערה כזו או אחרת.
"ובכל זאת, נראה שזה משהו התנהגותי. אולי בהתחלה היא עשתה הצגות ואתם התעסקתם בזה יותר מדי - דיברתם, הפצרתם, ביקשתם והיא שיחקה אותה ועשתה דווקא. הסיפור הזה גדל למימדים מפלצתיים והיום יש לה רתיעה שאפילו היא בעצמה לא יודעת להסביר".
כדי לנסות לפתור את הסיפור התמוה הזה, צריך את שיתוף הפעולה של הגננות בגן: "מבחינתה, ההורים והדודים הם בעלי אינטרס, כך שצריך מישהו ניטראלי שיתערב. בריכוז, הגננת יכולה לעבור בין הילדים ולבקש מכל אחד לספר על סבא וסבתא שלו. כשהיא תגיע לשירה היא תוכל - מבלי שהילדה תדע כמובן, להקליט אותה. מעניין לדעת מה יש לה להגיד עלייך.
"אני באמת חושבת שהייתה שם הצגה של ילדה קטנה שזו הייתה הדרך שלה לקבל המון תשומת לב, וזה הלך וגדל למשהו שהיא לא יודעת להסביר. זה חזק ממנה". לאחר שיתגלו, אולי, הסיבות להתנהגות שלה, לא תהיה ברירה אלא לערב פסיכולוג שיטפל בה, באמא שלה וגם במאזינה. "זה יהיה טיפול בן-דורי ואלה דברים שצריך לתכנן. אנשי המקצוע יוכלו לעשות את זה. לילדה יש מחסום שהיא לא מודעת אליו ולא מאפשר לה להתגבר עליו".
לבסוף העדיפה דליות לשמור על אופטימיות זהירה כאשר אמרה: זה יעבור - אבל רק בעזרת טיפול מתאים. "נכון, יכול להיות שזה לא יעבור כי זה היה דבר קטן שגדל מאוד. יש שם מפלצת שצריך לפרק אותה באופן מקצועי. אשמח לדעת כיצד התקדם הטיפול".
גם אנחנו. נמשיך לעדכן בהתפתחויות.
עריכה: מיכל דאבי
