אימא לילד בן שנתיים ותינוק בן שלושה חודשים, מספרת על השינויים שבנה חווה בחודשים האחרונים ועל הבעיות שהוא עושה לה כשהיא מניקה; מיכל מייעצת מה לומר לו: "תני לו הוכחה שאת רואה אותו".
המאזינה שוחחה עם מיכל דליות בתוכניתה ב־103fm וסיפרה: "בחודשים האחרונים בני בן השנתיים עבר הרבה שינויים שגרמו לו לבעיות שינה בלילה: נולד לו אח חדש, הוא נכנס למעון בפעם הראשונה ובנוסף להכל עברנו דירה. לפני כן גרנו אצל חמותי והבית היה מלא באנשים, כך שהילד אף פעם לא היה לבד. עכשיו בבית החדש, כנראה שקצת בודד לו".
"הילד התחיל לקום בלילה בין חמש לשש פעמים. הוא צורח בחרדה ומרגיש כאילו שאני עוזבת אותו", והמשיכה: "כשאני מניקה את התינוק והילד מצייר, למשל, הוא מפסיק לצייר ומתחיל לזרוק דברים, לפתוח ולסגור מגירות ובעיקר מנסה למשוך את תשומת ליבי".
כפיתרון, הציעה מיכל לאם שלא להניק את התינוק בסלון: "תגידי לילד שמהיום את מאכילה את התינוק בחדר השינה כי יותר נוח לו לאכול שם. יש סיכוי שהילד יפסיק לנסות למשוך את תשומת ליבך, אבל יכול להיות שהוא בכל זאת ימשיך לפתוח ולסגור מגירות ולהדליק ולכבות את הטלוויזיה. את יכולה לנסות להתעלם מזה?" שאלה.
"קשה לי נפשית להתעלם, אני אוכלת את עצמי ומתמלאת עצבים", השיבה המאזינה.
"אם כן, יש לי רעיון אחר", אמרה מיכל ופירטה: "כשאת מאכילה את התינוק, תזמיני את הילד שיצטרף אליך, כמו ארוחה משפחתית. תגידי לו: 'בוא נאכיל יחד את התינוק'".
המקרה הזה הזכיר למיכל סיפור ששמעה מקולגה למקצוע: "בעוטף עזה היו המון ילדים עם פוסט טראומה בגלל כל הקסאמים והאזעקות. היו ילדים שהתחילו ללכת אחרי ההורים שלהם כל הזמן: 'אמא בואי איתי לקחת מים', 'אבא בוא איתי לשירותים' וכאלה. דרך הטיפול של הקולגה שלי הייתה לעשות לילדים 'הפוך על הפוך', כלומר להזמין את הילד לכל מקום: 'אני הולכת לקפל כביסה, בוא איתי'. צריך לקרוא לילד שיבוא לכל מקום, ואחרי שלושה ימים כבר יימאס לו והוא יבקש שתפסיקי לקרוא לו".
"בנך הוא ילד בן שנתיים, הוא צריך הוכחות לזה שאתה רואה אותו", סיכמה מיכל את הסיבה להתנהגות התלותית של הילד, "אל תגידי לו שאת רואה אותו, זה לא מספיק. את צריכה להניח עליו את ידך ולהגיד לו שהכל בסדר ושאת נמצאת שם. הוא רוצה שתקשיבי לו בעיניים".
עריכה: מיכל דאבי