"אל תכניסו את המילה דיאטה הביתה"
אם לילד הסובל מהשמנת יתר סיפרה על הקשיים הרבים שהיא חווה, וביקשה לדעת כיצד לעזור לילד שלה לאכול פחות • דליות טענה: "הכל מתחיל בשינוי הרגלים"
השמנת ילדים נמצאת היום במרכז השיח הציבורי, ומעוררת תגובות מנוגדות. יש מי שטוען שילד שמן הופך למבוגר שמן, ועל כן ממהר לדבר עם ילדיו על דיאטות שונות ומשונות ולשלוח אותו למפגשים אצל דיאטניות, ויש גם כאלה שמעדיפים שלא לדבר עם ילדיהם על דיאטות, ולבחור בגישה יותר מכילה ומכבדת, או להעניק לילד דוגמה אישית. דווקא בגלל שהנושא כל כך רגיש ומשמעותי פנתה אם לילד בן 5.5 שסובל מעודף משקל לעזרתה של מיכל דליות, שדובקת בגישה קצת אחרת.
"אני אם לילד מאוד אקטיבי", סיפרה המאזינה, "הוא רק בן 5.5 וכבר יוצא לחוגים, מתאמן בקפוארה, רץ, ורוכב על אופניים בכל הזדמנות, אבל באותה נשימה גם סובל מעודף משקל". לאחר שפנו לקבלת ייעוץ אצל תזונאית מומחית החליטו לשנות את כל התזונה בבית, "עברנו לאכול מסודר, וויתרנו על הלחם הלבן לטובת לחם מלא, והחלטנו להפסיק לאכול חטיפים", סיפרה בגאווה, "אבל לצערי למרות הכל הילד עדיין לא מפסיק לאכול. איך שהוא פוקח את העיינים בבוקר הוא כבר מחפש מזון. הוא יכול לאכול 4 פרוסות לחם מלא לארוחת בוקר, ואז לאכול בארוחת עשר בגן עוד 5 פרוסות. הוא אוכל המון, ותמיד יעדיף פחמימות על פני כל דבר אחר. למרות שהוא שורף הרבה מאוד קלוריות, זה עדיין לא מאוזן או פרופרציונלי ביחס לכמויות", הודתה.
דליות הקשיבה לה בכובד ראש, והצליחה לשפוך אור על המצב: "עודף משקל אומר שאנחנו מכניסים יותר קלוריות, אבל לא שורפים את כולן. בגוף האדם קיימים מנגנונים המשפיעים על תחושת הרעב והשובע שלנו, ושונים מאדם לאדם. הם מושפעים מהמקום בו אנחנו גדלים, מהגנטיקה שלנו, וכמובן מהאופי שפיתחנו לנו במהלך השנים. אני מניחה שיש פה ילד שעובד מהבטן, ילד עם תשוקה לחיים. כזה שלא רק האוכל מנהל אותו אלה גם השמחה והתאווה לחיים, ילד שמחבק ואוהב, שאת יכולה להגיד שהוא חם". לתפיסתה של דליות יש כאן עניין של הרגלים, זאת אומרת שהילד הרגיל את עצמו לאכול ככה, אבל זה לא בהכרח אומר שזה ישאר בעוד כמה שנים, "יכול מאוד להיות שלקראת גיל ההתבגרות, כשיש התעסקות רבה יותר בדימוי גוף, הילד לבד ישנה את ההרגלים שלו, ויתחיל לאכול בצורה אחרת".
לתפיסתה של דליות לא כדאי להכניס את המילה 'דיאטה' כשמדברים עם ילדים, "מקסימום תדברו איתם על תזונה נכונה, אבל אל תכניסו את המילה הזו הביתה, כי זה עלול להוביל להפרעות אכילה". המאזינה הסכימה עם דבריה, ואמרה: "אני יודעת מאיפה זה בא כי גם אני הייתי כזו כשהייתי קטנה, כשאני רואה אותו רודף אחר השוקולד הבא שלו אני מבינה אותו, אבל אומרת לעצמי שאם לא אגביל אותו הוא יכול לאכול בלי סוף". דליות טענה שהאם חייבת להתייחס לילד שלה מבלי לחשוב על המשקעים שיש לה סביב משקל: "הילד שלך הוא לא את, ההורים שלו הם לא הורייך, וסך החוויות שהוא חווה ויחווה בחייו שונות ממה שאת עשית ועוד תעשי. אני מאמינה שבסופו של דבר תצליחי לעזור לו ובו בזמן להעמיק את היחסים שלכם".
סופר נני הציעה לאם המודאגת שיטה שתאפשר לילד להבין לצמצם בכמויות מבלי לפגוע בו, וטענה שבתור התחלה תגש לחנות הספרים הקרובה ותרכוש ספר שמותאם לגילו על גוף האדם: "תראי לו בכל פעם הסבר על מערכת אחרת בגוף, ילדים מתים על זה. כשתגיעי למערכת העיכול תראי לו איך נראית הקיבה ותדמי אותה לשק קטן, תגידי לו שזה כמו בלון - כשמנפחים אותו יותר מידי יש לו הרבה אוויר, ואז קשה לו. תהפכי את זה לסיפור שמתאים לילד בגיל שלו, ואל תהססי להגיד לו שאם אוכלים יותר מידי יש הרבה פעולות מעיים ועלולים להפליץ. הילד צריך שהסיפור הזה יהיה גם קצת מצחיק. תגידי לו שדווקא עכשיו כשהוא מבין את החלטת לעבור לאכול ארוחות בריאות יותר, עם מנות קטנות יותר".
אם חשבתם שפה זה נגמר טעות בידכם, דליות לא שכחה את נושא הרגלי האכילה הנכונה, והמליצה: "לתפיסתי יש להקנות הרגלים חדשים בבית, ולהבהיר לו וגם לאחים שלו שמהיום והלאה אנחנו אוכלים רק סביב השולחן, מבלי להתעסק בנייד, או לצפות בטלוויזיה". אנחנו מסכימים, ואתם?
