רדיו ללא הפסקה
רדיו ללא הפסקה
האזנה לשידור החי
עכשיו בשידור

'מנועים שקטים' - אסף אמדורסקי

רז שכניק מארח באולפן את אסף אמדורסקי בתכנית מיוחדת שמצדיעה לאלבום המופת 'מנועים שקטים' שיצא ב-1999 - אל תחמיצו!


 

 

15 הדקות של אסף אמדורסקי: "האלבום 'מנועים שקטים' שבר אותי"

אסף אמדורסקי חזר לאלבומו "מנועים שקטים" בסדרת "אלבומי המופת" של רדיו "103FM" וסיפר: "עבדתי עליו שלוש שנים, היה מאוד קשה ומורט עצבים, זה ירק אותי החוצה, ממש הרגשתי שאני משלם בבריאות פיזית וכמעט פרחה נשמתי"

היוצר והזמר אסף אמדורסקי התארח בתוכנית "אלבומי המופת" ברדיו "103FM" עם אלבומו "מנועים שקטים" שיצא בשנת 1999 וכלל את הלהיטים "15 דקות", "חלום כהה", "רוך וקושי", "במערבולת" ועוד. האלבום נחשב למיוחד ופורץ דרך במוזיקה הישראלית מבחינת הצליל שלו, שנשמע מדויק, עמוק, חד ורענן.

האלבום התחיל מטקסטים", סיפר אמדורסקי. "באלבום השני עבדתי עם להקה ומה שהיה חשוב זה איך החומר נשמע בחדר החזרות, פחות עבודה אולפנית. אחרי האלבום השני רציתי להתעסק עם סמפלרים ובעצם כמעט כל הלהקה שלי הפכה לרביעיית מפיקים ויחד הפקנו את האלבום הזה. הפסקנו לנגן והפכנו להיות אנשים שרוצים לגעת בכפתורים. זה משהו שקרה לנו באופן מאוד טבעי יחד, האהבה להפקה מוזיקלית. מדובר במושיק קופ, יובל אורי ורונן בן חורין ואני. בין לבין עבדתי עם חיים שמש, המנהל האישי שלי ולשעבר מנהל המחלקה העברית בחברת 'הד ארצי'. הוא כיוון אותי ברפרטואר לגבי אילו שירים יותר מתאימים ופחות מתאימים. הוא ליווה אותי, זה היה תהליך ארוך, שבו פעם בכמה חודשים מקליטים סקיצות ורואים מה יצא, מה דגנו".

"היה ברור מהתחלה שהולכים על תהליך יצירה איטי, בישול איטי, שלוש שנים של קידוחים", הוסיף אמדורסקי. "אמרתי שלא נורא, כי לאט זה טוב, אבל אחרי האלבום הזה נשברתי, לא רציתי יותר לעשות אלבומים. זה ירק אותי החוצה, היה מאוד קשה, ממש הרגשתי שאני משלם על זה בבריאות פיזית. זה היה מורט עצבים וכמעט פרחה נשמתי. לקחתי את זה מאוד ברצינות. הייתי קבור באולפן, לא ידעתי בכל מה קורה בחוץ ומה קורה בעולם. באופן אישי זה מאוד לא עניין אותי. עניין אותי מאוד להצטיין בעבודה הזו של האולפן, לעשות אלבום טוב, שנשמע טוב, שהטקסטים שלו נוגעים בחיים שלי וגם בחיים של אנשים שאתי באותה שכבת גיל. זה כל מה שעשיתי מהבוקר עד הערב. הטרפתי את עצמי על הדבר הזה".

בשיר "חלום כהה" הטמיע אמדורסקי הקלטה של הזמרת המנוחה ענבל פרלמוטר ז"ל, שהלכה לעולמה בתאונת דרכים טראגית כשנתיים קודם לכן. "כשכתבתי את השיר הוא התחיל כשיר מחאה על כסף ועבודה", סיפר, "ואז חברים אמרו לי שהסגנון הזה לא כל כך מתאים לי. אמרו שהלחן יפה, אבל המליצו לי להחליף את המילים. אז התחלתי לגזור את המילים ולחבר אותן מחדש וכשראיתי איך השיר נבנה הבנתי שהוא קצת על הסיפור של ענבל, המוות שלה ומה שהיא סימלה בשבילי. הבנתי שאני רוצה לשלב בו את ענבל, את הקול שלה, כי השיר כאמור מאוד הזכיר אותה וחשבתי עליה הרבה בזמן הכתיבה שלו. פניתי לליליאן שוץ, שהייתה המנהלת שלי באלבום הקודם ודרכה גם הכרתי את ענבל".

"התחלנו לחפש בכל מיני קלטות שלה מראיונות ברדיו, של ענבל ושל להקת 'המכשפות'. ניסינו לחבר משהו מכל מיני משפטים שלה. ואז צצה ההקלטה הזאת, שהיא בכלל על נושא אחר. ערכתי אותה קצת וגם שיניתי את המהירות שבה היא מדברת, כי בזמנו היא דיברה מאוד מהר. היא הייתה מישהי שרצה במהירות עם המחשבות ומדברת מאוד מאוד מהר והייתי צריך להאט את קצב הדיבור שלה שיתאים לשיר וזה עשה עוד איזה אפקט. בניגוד לשמועה, אף פעם לא עבדנו ביחד. רצינו, היה איזה דיבור, אבל זה לא קרה".

על השיר "15 דקות" אמר אמדורסקי: "אין סיפור, הוא כמו שהוא, ביציקה אחת. לך תסביר סאונד במילים, זה כמו לנסות לרקוד אדריכלות. סאונד שומעים וזה עניין של דמיון, של גובה, של להביא את הדעת למקום מאוד גבוה. זה מבחינתי ניסים, דברים שאני לא יודע מאיפה הם באים ואיך מייצרים אותם. רק צריך לנסות עוד פעם ועוד פעם, עד שאתה מגיע לנס כזה. השיר הזה הוא באמת עניין מיוחד. הטקסט והילוך האקורדים היו מוכנים על הפסנתר. ואז קפצתי למושיק (קופ) ויובל (אורי) הביא תקליט של ה'וילג' פיפל', בי-סייד לא מוכר של איזה סינגל. לקחנו חתיכה קטנה מלופ של התחלה וסוף של איזה שיר, האטנו לו את הקצב, הכנסנו אותו לאיזה לופ והשיר פתאום הסתדר. זה היה כמו קסם וידענו שיש לנו את זה. כשהלכנו לאולפן לא ידענו עד כמה יש לנו את זה".

"זה לא היה להיט רדיו", הבהיר אמדורסקי. "אני זוכר ששלחנו את זה לרדיו והתגובה שקיבלנו, חיים שמש ואני תפסנו את הראש ואמרנו 'יאללה איתם'. וכל האנשים (מהרדיו) אמרו לנו בואנ'ה, איזה יופי השיר, כמה אנחנו נהנים ממנו, שומעים את זה בבית, זה אדיר. בסדר, אז למה אתם לא מכניסים את זה לרדיו? ענו לנו: תראה, זה לא בדיוק האופי של התחנה, זה לא כל כך מתאים לנו לקצב של השידורים, אבל זה מאוד יפה, תדע לך שאנחנו מאוד אוהבים, זה אחלה שיר. ככה זה היה במשך חודשיים-שלושה. רק אחרי שלושה חודשים (התחילו להשמיע). וגם כשהשמיעו את זה פעם או פעמיים ברדיו, יצא לי לנסוע במונית, אני יושב מאחורה, מדבר עם הנהג, מתחיל השיר, והוא החליף תחנה. אמרתי זהו. לא היה סיכוי בחיים שיקרה משהו עם השיר הזה".

"אחרי שלושה חודשים כאלה, העורכים האלה, שחושבים שהם חכמים והקהל טיפש, (כלומר) אני אוהב אבל הקהל לא יבין, בסוף האמת השתלטה עליהם והם אמרו, אם אני אוהב, גם הקהל יאהב. למה אם אתה עורך ברדיו אתה חושב שאתה יותר חכם מאחרים? אם אתה אוהב משהו ומתרגש ממנו, כולם יאהבו ויתרגשו. אין הבדל. לכל מי שיש זוג אוזניים הרגישות שלו היא אותו דבר. והאמת ניצחה. וחבל לי, כי יש עוד מקרים של שירים מצוינים שנשלחו וזה לא קרה איתם. למשל, 'כוכב', חשבתי שהוא יהיה להיט ענק. עד היום בהופעות אנשים עפים כשאני מבצע אותו. אני יכול להבין את הרדיו. לא כל דבר שאני חושב שצריך להיות מושמע ישמיעו. גם יש כל כך הרבה אמנים וכל כך הרבה דברים, בסדר".

אמדורסקי סיפר שבתקופה בה עבד על האלבום והוציא אותו לאור, התנתק כמעט לחלוטין מחדשות ואקטואליה והקדיש את עצמו למוסיקה. "אני יכול לספר איזה אלבומים יצאו אז, איזה דיג'ייאים הביאו מחו"ל לארץ, מי תקלט ב-TLV, מתי התקיימו מצעד האהבה ומצעד הגאווה ולדבר על חיי הלילה במועדונים של תל אביב, בערים שמחוץ לתל אביב ובמועדונים בקיבוצים. הייתה אז פריחה מאוד גדולה של מוזיקת דאנס. משקאות האנרגיה נכנסו אז לארץ. אני פחות זוכר מה היה בתקשורת המיינסטרים. לפעמים אני נסחף לזה, אבל עמוק בפנים אני חושב שפחות נכון לנו להתעסק בענייני מדינה ושלטון. אלה עניינים שטחיים שאין לנו שליטה עליהם וזה מסב את תשומת הלב מעניינים באמת חשובים כמו רוח ובן אדם לחברו".

"וכשאתה נכנס לפעמים למערבולות כאלה שאמרו עליך משהו בענייני עדות, ימין-שמאל, או דתיים-חילונים, אז קודם כל זה בוץ טובעני, מקום נוראי, ושנית אתה באמת מאבד פרספקטיבה", ציין.
"כשאתה לא רואה חדשות הפרספקטיבה שלך, הראייה שלך, יותר צלולה. בתקופה ההיא, 1999, זה היה נתק מוחלט. חלק מההצלחה שלי לייצר אלבום שהי כל כך מדויק מוזיקלית וטקסטואלית, הייתה נעוצה בכך שהוצאתי את עצמי מהלופ הזה. לא רואה טלוויזיה, לא שומע רדיו ולא קורא עיתון, ולא מתעניין במה שמאוד אופנתי באותו שבוע. רק ככה אפשר לייצר אסתטיקה אחרת, שבאה מבפנים ולא ניזונה מהרחוב המיידי".

על העובדה שמאז אהוד ברק השמאל לא היה בשלטון בישראל אמר אמדורסקי: "אין ספק שהיעדר כריזמה אצל מנהיגי השמאל ב-15 השנה האחרונות זו בעיה מאוד גדולה של האידיאולוגיה. אין מי שייצג את האידיאולוגיה הזו של זכויות אדם, שוויון, ודברים שבעיני מאוד חשובים למדינה ולפרטים שבמדינה, וקצת פחות לקדש את המלחמות ואת הנשק ואת השנאה ואת החלוקה לכל מיני מגזרים ומגדרים. אני לא יכול שלא למקם את עצמי במקום מאוד ברור במפה הפוליטית. אני לא חושב שהזמנים היום הם זמנים טובים ואני לא חושב שזה טוב כל כך למוזיקה".

השנה נבחר אמדורסקי לשפוט בתוכנית הטלוויזיה "הכוכב בא לאירוויזיון", כשהפעם האחרונה בה התקיים האירוויזיון בישראל הייתה ב-1999, השנה בה הוציא את אלבומו. "לפני כמה שנים הייתי אומר, ביושרה מקצועית, שמה לי ולאירוויזיון", אמר, "אבל כיום האירוויזיון כבר מחקה תוכניות מוזיקה. הוא לא שמר על הצביון ההומואי והמיושן, אלא מאוד פתח את עצמו למה שקורה כרגע בעולם המוזיקה. בשנים האחרונות יש שם מתחרים מיוחדים, כמו סבסטיאן טאלייה מצרפת שהוא היפסטר אלקטרוני שמנגן דברים הזויים, שזה בערך כמו שאנחנו שלחנו את 'פינג פונג'. מוזיקה טובה יכולה להתפתח גם באירוויזיון. אתה לא חייב להיות בז'אנר הזה. פעם האירוויזיון היה ז'אנר והיום זה רק מקום לחשיפה שיש בו את כל הז'אנרים וגם מאוד מאוד אותנטי. אתה כבר לא צריך להטיות עם התנועות האלה של צדי (צרפתי), כבודו במקומו ועם התלבושות האלה והפלייבק. היום יש שם הכל מהכל".

"היום בישראל אתה יכול למצוא כישרונות מוזיקליים אדירים בכל מיני ז'אנרים. למשל a-wa, שלוש אחיות תימניות שמצליחות בכל העולם. אם היינו שולחים אותן לאירוויזיון אין לי ספק שהן היו מקבלות מקום ראשון", הוסיף אמדורסקי. "אפשר למצוא דברים פה בישראל, מתחת לפני השטח, לאו דווקא במיינסטרים הלעוס, המוכר והוותיק. תוכנית כזו מושכת אליה את הכישרונות. אז אם הדברים הנכונים יתנקזו לשם, אני שמח שאוכל להיות שם כדי לעודד את ההכוונה של הדבר הזה. אני אשמח לראות אמנים ישראלים שמצליחים בחו"ל. זה דבר שגורם לי גאווה ואני שמח בו. לאו דווקא צריך להיות מישהו עם אוריינטציה אירוויזיונית כדי לאהוב את זה. אז כן, אז יופי, אמרתי בסדר ואני הולך להיות שופט בריאליטי".

10/11/2016

(מתוך: ויקיפדיה)