"אני מתכוון לערער וזה חד משמעי מבחינתי!"
צ'רלי אזריה בריאיון ראשון על גזר הדין שקיבל בנו אלאור
צ'ארלי אזריה, אביו של החייל אלאור אזריה, בראיון בלעדי לאיילה חסון, אחרי מתן גזר הדין במשפט שהסעיר את המדינה: "הציבור לא יודע הרבה פרטים שלא הייתה אליהם התייחסות כלל של הרכב השופטים"
איילה חסון: "מה שלומך?"
צ'ארלי אזריה: "עד כמה שאפשר, בסדר"
איילה חסון: "איך הרגשת ביום של גזר הדין? אנשים אומרים שזה עונש לא כבד, אתה גם הרגשת כך?"
צ'ארלי אזריה: "זה אולי עונש לא כבד לנאשם שביצע עבירה, אבל לנאשם שחף מפשע זה עונש מאוד כבד. גם לו וגם למשפחתו".
איילה חסון: "אתה יודע, כשהייתה הכרעת הדין, השופטת הלר הקריאה שעות הכרעת דין קשה מאוד מאוד, היא לא קיבלה שום עמדה של הסנגוריה, רק של התביעה. אפילו אדם שמכיר את החומר אמר לי שהכרעת הדין הייתה של נאשם ברצח, וגזר הדין, שנה וחצי, של גרמית מוות ברשלנות. אתה מתחבר לפער הזה של הדברים? ברור לך מה קרה שם?"
צ'ארלי אזריה: "אני לא יכול להיכנס לראשם של השופטים בבית הדין, אבל כנראה שהציבור לא יודע הרבה פרטים שלא הייתה אליהם התייחסות כלל של ההרכב. אני אמנה שלוש נקודות שיאירו את עיניו של העם השפוי והנפלא שלנו: הראשונה, אם האירוע היה כל כך חמור והירי היה כל כך חריג, מדוע המפקד בשטח השאיר את הנשק אצל אלאור ונתן לו עם אותו נשק לאבטח את העדלאידע שם. שנית, אם האירוע היה כל כך כמו שכולם אומרים, והמ"פ טוען שהוא לא ראה שאלאור סרר וירה, מדוע כשהוא אמר 'זוזו זוזו' הוא עשה שני צעדים, וזה על פי הסרטונים שהתביעה הביאה. שלישית, המח"ט הגיע לשטח, ואת זה ראו בטלוויזיה, ואל מי הוא פנה? הוא פנה ישירות לרבש"צ של הישוב. אני יודע שאם יש אירוע חריג, צריך לבוא למפקד בשטח, הוא איש צבא. זה כמו שאיש משטרה הוא לא יפנה למד"א לשאול מה היה. הוא ילך לפנות לאותו קצין הממונה שהיה בזירת האירוע".
איילה חסון: "אז איך לא הצלחתם לעורר את הנקודות האלה במשפט?"
צ'ארלי אזריה: "אנחנו...יש את הכל, הכל נמצא בפרוטוקולים והכל".
איילה חסון: "ובית הדין התעלם?"
צ'ארלי אזריה: "בית הדין התעלם מזה".
איילה חסון: "צ'ארלי, בוא, אני רוצה לעצור אותך רגע, אנחנו לא יכולים לנהל את הדיון המשפטי פה".
צ'ארלי אזריה: "לא, אני רק מעלה פה מספר נקודות".
איילה חסון: "אתה מעלה פה שלוש נקודות שלא, שבית המשפט לא הער עליהן את הזרקור המתאים. איך התנהג התובע במשפט לדעתך?"
צ'ארלי אזריה: "אני חושב שצה"ל צריך לתת תשובות מדוע להביא פרקליט חיצוני ולתת לו צו 8, זה כבר 11 חודש, צו מילואים, זה לא נראה תקין. גם במלחמת יום כיפור אפילו לוחמים, לוחמי שייטת, לא קיבלו צו 8 למשך תקופה כל כך ארוכה. ונגד מי? נגד סמל, חייל מצטיין? לשלם הון תועפות לעורך דין חיצוני. עכשיו, אני שואל דבר נורא פשוט...".
איילה חסון: "למה בתביעה הצבאית אין מספיק עורכי דין שיכלו להתמודד עם התיק הזה?"
צ'ארלי אזריה: "את השאלות האלה אני חושב שצריך להפנות לצה"ל, לא לי".
איילה חסון: "אני אפנה. אתה נמצא בסיטואציה לא פשוטה. אתה מתכוון לערער?"
צ'ארלי אזריה: "אני מכוון לערער".
איילה חסון: "זה חד-משמעי?"
צ'ארלי אזריה: "זה חד-משמעי מבחינתי. עכשיו רציתי...".
איילה חסון: "אתה לא חושש... רק...מיד, מיד אני איתך".
צ'ארלי אזריה: "אוקיי".
איילה חסון: "אתה לא חושש שערעור יזיק בסופו של דבר לאלאור?"
צ'ארלי אזריה: "תשמעי, אני רוצה להגיד דבר נורא פשוט. אם הייתי רואה שיש צדק בכל הדברים האלה הייתי אומר וואלה, יאללה, בוא נגמור, נגיע לאיזה עסקה ונגמור את הסיפור . אבל ילד בן 20, שלא עשה דבר. הוא פעל כפי שכל לוחם פועל בשטח וכולם יודעים את זה ותשעים אחוז מהעם תומך בנו, יודעים את זה".
איילה חסון: "אבל אתה לא מקבל שום דבר מהטענות? אני לא רוצה להיכנס איתך לאלמנט המשפטי, מה אמר זה ומה אמר זה, כי אני לא רוצה שננהל את הדיון, אבל אולי אתה, בשבילך זה הבן שלך, זה עולם ומלואו, ואתה מגן עליו ואוהב אותו וחרד לו, זה הכל מאוד ברור והגיוני ולא יכול להיות אחרת גם. אבל מי, מי מייעץ לך באמת לעשות את המהלך הזה של הערעור?".
צ'ארלי אזריה: "ההתייעצויות הן עם עורכי הדין בלבד. אני, אשתי, אלאור ועורכי דין בלבד. ובנושא הזה בדיוק רציתי להגיד".
איילה חסון: "כן?"
צ'ארלי אזריה: "אנחנו שמענו וראינו בטלוויזיה דברים שקריים לחלוטין".
איילה חסון: "למשל? זה ההזדמנות שלך לתקן אותם".
צ'ארלי אזריה: "אל"ף, אף אחד לא התראיין, לא בערוץ 2 ולא בערוץ 10, בשום מקרה. אף אחד לא דיבר מילה אחת על שרון גל. אף אחד לא אמר כלום. ועוד יותר, שפתאום אני שומע בטלוויזיה, בזמן שאני יושב בסלון בבית, שאומרים הכתבים, 'ההורים עזבו את הבית, הם לא נמצאים בבית'. עכשיו, לא הבנתי. אני קיבלתי מאות ואלפי שיחות שאומרים לי 'איפה הלכתם?'. עכשיו, אני לא מבין למה הם מדברים, כי אני לא רואה טלוויזיה. ואז, פתאום אומרים לי 'אמרו בטלוויזיה שאתם עזבתם את הבית'. אני אומר, זה שקר, אני בבית, איפה אני יכול להיות?".
איילה חסון: "למה אמרו שעזבתם את הבית? מי אמר שעזבתם?"
צ'ארלי אזריה: "אין לי צל של מושג. בגלל זה אני, את האמת אני אומר, עם כל הצער והכאב, אני כבר לא מאמין בתקשורת. אני... התקשורת מעוותת את דברינו. התקשורת ממציאה דברים וזה בדיוק הבעיה".
איילה חסון: "זה מאוד מצער אותי לשמוע את זה".
צ'ארלי אזריה: "אני רוצה להעביר פה...".
איילה חסון: "אז אתם ביחד, בקשר מעולה עם שרון גל. אני זוכרת שבזמנו אתה אמרת לי שמבחינתך הוא מלאך. לא השתנה היחס שלך אליו".
צ'ארלי אזריה: "שרון גל הוא מלאך. וכנראה כואב להרבה אנשים שישנם עדיין אנשים כמו שרון גל שעוזרים. אני ורא לזה אהבת חינם, אהבת חינם. האדם הזה הוא מלאך. האדם הזה תומך בנו מתחילת האירוע, מאותו יום של האירוע תומך בנו, גם נפשית, גם במסירות, בכל שעות היום".
איילה חסון: "תגיד לי, הוא בעצמו עבר תקופה לא פשוטה מבחינת הסתבכות קצת בחובות וכו'. הוא שיתף אותך?".
צ'ארלי אזריה: "אין לי צל של מושג. כל אחד עם בעיותיו יחיה, כמו שאומרים".
איילה חסון: "הוא לא, הוא לא, הוא לא...זה לא העיב על היכולת שלו לעזור לך?"
צ'ארלי אזריה: "אני...הוא, שרון, היה איתי בקשר תמידי והוא בקשר תמידי איתנו, וזה לא קשור. מה שהיה לו, מה שלא היה לו, אין לי מושג, כל אחד עם הבעיות שלו יחיה".
איילה חסון: "לא, אולי אתם ניסיתם לעזור לו גם כן. אדם, בכל זאת, שתרם מזמנו וממרצו ומיכולותיו".
צ'ארלי אזריה: "אני תמיד הצעתי, ולא רק לשרון גל, עזרה לכל אדם שנמצא במצוקה, שאני מסוגל לעזור, אני מציע לכל אחד את עזרתי, בכיף. אבל לבוא ולהכתים כתם על שרון גל, אין דבר כזה. שרון גל לא מחליט בשבילנו".
איילה חסון: "הוא ב'אח הגדול', אגב, אתה מודע לזה".
צ'ארלי אזריה: "אני גם לא רואה את התוכנית הזאתי, לא מעניין אותי. היום אנחנו מרוכזים בבית אך ורק מפוקסים על הילד, זה הכל. זה מה שאנחנו מפוקסים".
איילה חסון: "מה, ספר לי קצת מה קורה בבית, איך אתם, מה שלום רעייתך?"
צ'ארלי אזריה: "אנחנו עוברים תקופה קשה כפי שבטוח שכולכם יודעים. אשתי מנסה להראות באופן חיצוני שהיא בסדר, אבל קשה, קשה מאוד. אני משתדל...".
איילה חסון: "מי סידר לה את הציפורניים. של מי הרעיון?"
צ'ארלי אזריה: "האמת, אין לי מושג, אין לי מושג, לא נכנסתי לזה. ואת האמת...".
איילה חסון: "כן?".
צ'ארלי אזריה: "רק אחר כך, אחרי הדיון בכלל, נודע לי על הציפורניים, אפילו לא שמתי לב אני, שאני נמצא בבית. זאת אומרת, תשימו לב לאיזה מצב הגענו".
איילה חסון: "כן".
צ'ארלי אזריה: "זאת אומרת, אני אפילו לא מתייחס. יש דברים בתוך הבית שאני אפילו לא מתייחס אליהם, מרוב שאני עם מחשבות וכל מיני דברים".
איילה חסון: "אתה שלם עם ההחלטה לערער, אתה לא דואג ש...ש...".
צ'ארלי אזריה: "תשמעי...".
איילה חסון: "...יכול לפגוע יותר, בסופו של דבר, יכול לבוא בית משפט אחר ולהגיד...".
צ'ארלי אזריה: "תראי, אם יגיעו...".
איילה חסון: "..אני לא נכנס למסכת העובדתית, אבל אני חושב שהעונש שגזר בית המשפט היה קל מדי, והוא יכול להחמיר עם העונש גם של אלאור. זו גם סיטואציה".
צ'ארלי אזריה: "אז אני רוצה להגיד, אני רוצה להגיד דבר נורא פשוט. אם תגיע הצעה לעורכי הדין, שהם יגידו לי וימליצו לי שכדאי לקבל, אני אלך על פי מה שהם אומרים, הם המקצועיים, בשביל זה לקחתי אותם".
איילה חסון: "אתה סומך עליהם".
צ'ארלי אזריה: "אני סומך על עורכי הדין, על ההחלטות שלהם, וכל מה שיחליטו אני הולך יחד איתם. הם מתייעצים איתי על כל דבר ודבר, איתי ועם רעייתי".
איילה חסון: "ברור, ברור. איך הבריאות? אתה בבית חולים? עדיין עובר טיפולים?"
צ'ארלי אזריה: "אני עובר טיפולים ואני בדרך כרגע, כרגע הולך ל...יש לי סדרה של בדיקות במהלך כל היום, היום".
איילה חסון: "אני מאחלת לך רפואה שלמה".
צ'ארלי אזריה: "ברשותך רציתי להגיד רק עוד מילה אחת".
איילה חסון: "בבקשה".
צ'ארלי אזריה: "למי שתומך בנו, שזה העם הנפלא, זה העם השפוי וכל התומכים. אני מודה לכל עם ישראל, באמת. זה דבר שהוא לא להאמין. אני מרגיש 90% מהעם איתנו. אני רוצה לחזק את ידיהם של חיילי צה"ל. כי המשפט של אלאור הוא לא המשפט של אלאור, הוא משפט שנגד כל חיילי צה"ל".
איילה חסון: "כן".
צ'ארלי אזריה: "אני רוצה לחזק את ידם".
איילה חסון: "אבל אני, דווקא בעניין הזה, צ'ארלי אזריה, העברת את המסר. בעניין המשפטי דווקא פחות רציתי להתמקד איתך כי נראה לי שאם הייתי נכנסת עכשיו לדיאלוג על העניין המשפטי, אל"ף היינו זקוקים לשעות, ונראה לי שזה לא הדיון, שאני צריכה לומר לך, רואים כך בתמונות ולא רואים אחרת בתמונות, ובית המשפט אמר כך, ובית המשפט אמר אחרת. פחות העונש, יותר ההחלטה שהוא...".
צ'ארלי אזריה: "ההרשעה, אנחנו מדברים על...".
איילה חסון: "ההרשעה בהריגה".
צ'ארלי אזריה: "זה הכל, בדיוק".
איילה חסון: "זאת אומרת, עם העונש היית משלים, אבל לא עם ההרשעה? זה מה שאתה אומר לי?"
צ'ארלי אזריה: "תראי...".
איילה חסון: "כאילו שהכתם שהבן שלך הרג, זה מה ש מפריע לך בסוף השיחה?"
צ'ארלי אזריה: "לא, לא, לא רק זה".
איילה חסון: "אלא?"
צ'ארלי אזריה: "אני מצפה שהאמת תצא, תצא לאור, שאנשים יידעו בדיוק מה שקרה. ואנשים מתחילים להבין בדיוק מה שקרה, הרבה דברים..."
איילה חסון: "טוב, אנשים תמכו בכם, ומצד שני בית משפט ראה את המסכת העובדתית בצורה שונה ממה שאתה מתאר, אבל שוב, אני לא רוצה להיכנס איתך ל...".
צ'ארלי אזריה: "עדיף, עדיף לא להיכנס ולתת לעורכי דין לטפל בנושא הזה, הם מקצועיים".
איילה חסון: "העובדה שבית משפט החליט, גזר עונש קל יחסית לחומרה של הדברים שבהם הוא הציג את האירוע עצמו. ממש, החייל התכוון לעשות את זה, היו לו 11 דקות לשקול את הדברים וכו' וכו'. העובדה הזאתי, זה כי הצבא רצה כבר שזה ירד מסדר היום? שהציבור כבר לא יעסוק בסיפור הזה? שהצבא כבר, שהחיילים בצה"ל לא יעסקו בסיפור הזה?"
צ'ארלי אזריה: "תראי, אני רוצה להגיד לך דבר אחד. מה שאנחנו מרגישים ומה שהעם השפוי מרגיש, שכאן עבדו על פיי רוח המפקד ולא על פי החומר והממצאים שיש בתיק. זה אחד. בי"ת, עוד פעם מטעים את הציבור כשאומרים 11 דקות. נכון, זה 11 דקות מתחילת האירוע, יכול להיות שהילד הגיע, אבל מהרגע שהוא החליט והרגיש את הסכנה המיידית והממשית, המחבל זז, המעיל העבה ביום חם, הצעקות שהיו שם, לקח בדיוק דקה, שתי דקות, כדי להגיע להחלטה ולירות כדור אחד. להגיד 11 דקות זה טעות, זה מטעה את הציבור. כי הציבור חושב שמדובר בפלסטינאי. ואני עוד פעם אומר, הרבה מדברים על פלסטינאי ולא על מחבל. מחבל זז. הילד לא חיכה 11 דקות. איך שהוא הגיע והרגיש, והצעקות, והרגיש את הסכנה הממשית מיידית, לקח דקה דקותיים. ולא רק זה, יש ברקע הרבה דברים נוספים, כמו התרעות על פיגוע איכותי שאמור להתבצע באותו יום".
איילה חסון: "כמו שאמרתי, צ'ארלי, אנחנו לא נוכל להיכנס לכל הנושא הזה של המשפט...".
צ'ארלי אזריה: "נכון, אין, אין על זה ויכוח".
איילה חסון: "...זה בלתי אפשרי ויש בזה גם משהו לא הוגן במיוחד לנהל מולך את המסכת העובדתית הזאת. אנחנו רצינו לשאול לגבי ההחלטה המשפחתית לערער או לא לערער ולראות איך אתם קיבלתם את גזר הדין, ההחלטה של בית המשפט. אז בהקשר הזה אני מאוד רוצה להודות לך על השיחה הזאת. לאחל לך ולרעייתך רפואה שלמה, וכל טוב. תודה רבה צ'ארלי על השיחה הזאת".
צ'ארלי אזריה: "תודה רבה, איילה".
