בא לסייע ויצא פוגע
שרון (שם בדוי) עוסקת בזנות: "המדינה בידיים שלה מושכת אותנו לזנות ברחוב"
ברהנו טגניה וגלעד שלמור שוחחו בתוכניתם עם אמא בת 28 העוסקת בזנות היוצאת כנגד יוזמת הפללת צרכני זנות בישראל: "אני לא גאה במקצוע שלי, אני שלמה איתו. אני ישנה מצוין בידיעה שאני מכלכלת את הבן שלי בכבוד"
בעקבות יוזמת להפללת צרכני הזנות שמטרתה להעביר אחריות פלילית לצריכת זנות בישראל על הצרכן, שרון (שם בדוי) שעוסקת בזנות, התראיינה לתוכניתם של ברהנו טגניה וגלעד שלמור והתייחסה ליוזמה: "אני מתנגדת להצעת החוק. ראשית כל, ברגע שיסגרו המקומות המוסדרים לזנות, המדינה תזרוק אותנו לרחוב. נאלץ לעבוד ברחוב כנערות ליווי ולא נפסיק לעסוק בתחום הזה. המדינה מושכת אותנו לזנות רחוב המלא בסמים ואנסים. אף אחד לא כופה עלינו לבצע זנות, אנחנו לא בשנות ה-90, אנחנו עובדות מבחירה. אני בת 28 ואמא לילד ועוסקת בזנות כבר ארבע שנים מכיוון יש לי רקע של עבר פלילי במשטרה ולא הצלחתי להתקבל אפילו להיות מנקה בבית ספר. הילד שלי זקוק לחינוך הכי טוב שהוא יכול לקבל והוא מעולם לא יידע במה עוסקת אמא שלו. יש בתחום הזה כסף טוב ואף אחד לא מכריח אותנו לעבוד בו. אני יודעת על מקרים קשים אבל גם יודעת על נשים שמגיעות מבתים טובים ועוסקות בתחום כי יש בו כסף. הבעיה היא שהמדינה סוגרת את המקומות שלנו ואנחנו עוברות לרחוב. רק אז מתחילות הבעיות. תחילה עסקתי בחשפנות ועשיתי כסף טוב ואז גליתי כי יש כסף גדול יותר גם בזנות. המעבר מחשפנות לזנות הוא די מהיר. ישנן הרבה בנות שצורכות סמים אך ישנן גם הרבה בנות שלא. ילדתי ילד ולכן החלטתי להפסיק עם החשפנות מחשש שיזהו אותי. בזנות את יכולה לבחור באדם שצופה בך, את נמצאת בתוך חדר סגור בשליטה מלאה ובוחרת עם מי להיכנס לחדר. כך את לא חוששת להיתקל באדם שאת מכירה. אין חשש אפגוש אבא מהגן של הבן שלי לדוגמא".
עוד הוסיפה שרון (שם בדוי): "אני עושה את זה מבחירה אישית שלי ובאופן מוסדר. יש לי יעדים רבים להגשים לפני שאני אפסיק לעסוק בזנות. מנסים להוציא אותי מהתחום ויש אגודות שמסייעות. במקומות המוסדרים אין כניסה לסמים. העולם הזה מסוכן אם את עובדת בחוץ, כשאת עובדת במקום מסודר וסגור את מוגנת".
על חברותיה שעוסקות בתחום מספרת: "לפני חודש התחילה לעבוד איתנו מתמחה ברפואה. קשה לה לשרוד מהמשכורת הנוכחית והיא החלה לעסוק בזנות. יש נשים שעובדות בתחום ואף הבעלים שלהם יודעים כי הן עוסקות בו. כמובן שישנם מקרים קיצוניים. בעבודתך את מוכרת את הגוף שלך. הרבה זמן לא ישנתי עם בלילה כשהתחלתי לעסוק בתחום אך היום אני ישנה מצוין בידיעה שאני מכלכלת את הבן שלי בכבוד. כשהילד יגיע לכיתה א' תהיה לי יכולת כלכלית לסייע לו אפילו יותר מאימהות אחרות. אני לא גאה במקצוע שלי, אני שלמה איתו. אני לא רוצה שמדינה תסגור לי את המקצוע שאני בחרתי מרצוני החופשי. אומרים עלינו שמסרסרים אותנו ומרביצים לנו אך לא כך המצב אצל כל הנשים. המקצוע שלי לא מכבד את עצמו אבל הלחם שאני מביאה הביתה מכובד די עבורי. אני מעדיפה לעסוק בזנות מאשר לפשוע. אני לא יכולה לספר לבני על המקצוע שלי וחיה חיי שקר אך אין לי ייסורי מצפון בלילה. זה המקצוע שלי".
כשנשאלה כיצד ניתן למגר את תופעת הזנות בישראל השיבה: "אני לא ממליצה לנשים להיכנס לתחום. העבודה היא נוראה גם כשאת בת 17 וגם כשאת בת 50. היום במקומות המסודרים אני לא רואה את הצורך למגר את התופעה אך בכדי למגר את התופעה צריך לעזור נשים שנקלעות לבעיות כלכליות. מדוע אישה שעשתה שטויות בילדותה לא יכולה להיות מנקה בחדר מדרגות? שהמדינה תלמד למחול על טעויות. החלום שלי הוא לקנות בית. אני רוצה לצאת מהתחום יום אחד אך המדינה צריכה להילחם בזנות רחוב ולא בזנות המוסדרת. אם המדינה לא רוצה לזרוק אותנו שתדאג למסד את התחום. עם יד על הלב, אני אדם מאושר. יש לי ימים טובים וימים רעים כמו לכולם וכשבני יגדל אני מאמינה שיהיה לי קשה יותר לעסוק בתחום".
עריכה: איתמר זיגלמן
