בית"ר מציגה: המהפך
דני דבורין על הנאיביות של מכבי חיפה ועל הרעב של ניר קלינגר
דקות לא רבות נותרו אמש (ב) לסיום המחצית הראשונה במשחק שבו הובילה מכבי חיפה ביתרון 0:1 על בית"ר ירושלים. הבית"רים ניראו לי עייפים, כאילו משוועים כבר לשמוע את שריקת השופט להפסקה. הכדור ברגלי חיפה. המומנטום איתה. האם היא תוקפת בחמת זעם כדי להשיג שער שני? התשובה היא לא. שחקניה מוסרים האחד לשני, כולל לרוחב, ובאיטיות יחסית. אף הם יודעים שמיד תגיע השריקה לסיומה של המחצית. הם גם בטוחים בעצמם – שכן קל היה לזהות שכדורגלני בית"ר עייפים.
ואכן 0:1 היא התוצאה בתום המחצית הראשונה. נדמה שהירוקים אינם יודעים שהפסקה בת רבע שעה יכולה לחולל מהפך. אבל הוא קורה, והמחצית השניה כבר שונה לגמרי.
ישנו משפט ידוע האומר שכל עוד אתה יכול, עליך לנצל זאת. בטח כאשר היתרון הוא מיזערי, בן שער אחד בלבד. אבל מי יודע, אולי הוא אינו מוכר בחדרי ההלבשה של מכבי חיפה.
לכן, כל שנותר לבית"רים הוא לעוט ב- 45 הדקות הבאות על המציאה, לכבוש ולזכות בשלוש הנקודות. מאור בוזגלו צריך לקבל הזדמנות אחת טובה לבעיטה חופשית. השחקן שיודע לעשות זאת הכי טוב בליגה, אכן מקבל אותה – מבקיע ונותן את האות לשינוי הגדול. בית"ר אף עולה ליתרון של 1:2 – מנצחת וחומקת מהמקום האחרון בטבלה.
עוד לפני המשחק ידע המאמן ניר קלינגר שאין לו אפילו יום אחד של חסד. הניצחון שהשיגה קבוצתו החדשה, יכול עכשיו להוציאה לדרך חדשה. כשמנצחים אין למנצח צורך להסביר או להתנצל על משהו. עכשיו חשובה לבית"ר ההמשכיות.
ובמכבי חיפה, אם שואלים אותי – עסקים היו כרגיל!
