הצהובים מעל הליגה
קראו לזה תשוקה לנצח, קראו לזה מסורת: דני דבורין על מכבי תל אביב, המביטה מלמעלה על כל הקבוצות האחרות
מפתיחת משחקי ליגת העל העונה בכדורגל, דבר אחד ברור: מכבי תל אביב גדולה על הליגה. עובדה זו מתחזקת ממשחק למשחק, ונראה לי שגם הדולקות אחריה, מודעות לפערים המשמעותיים שבינן לבינה.
העניין הוא שמכבי תל אביב אינה חייבת להציג כדורגל מבריק לאורך 90 דקות, והקבוצה עצמה אינה הטובה ביותר בהשוואה להרכבים ולאיכויות שהיו לה בעבר. הכוונה גם לתקופות רחוקות. כיום די לצהובים בדקות טובות מעטות כדי להמשיך בריצתם השוטפת לעבר הפסגה. הליגה מצויה תחת שליטתם המוחלטת והברורה.
האם מישהו רואה קבוצה כלשהי שביכולתה להדיח את מכבי תל אביב מהמקום הראשון בטבלה?
בשלוש השנים האחרונות הייתה זו הפועל באר שבע שדחקה את מכבי מהפיסגה, ואותן שלוש אליפויות רצופות הן הישג ענק, בוודאי למי שלא הייתה אלופת ישראל מאז 1976. אבל כל אותה עת, ומשך שנים, יש משהו מיוחד ששייך כנראה רק למכבי תל אביב. הכוונה היא לתשוקה להוכיח, בכל משחק ומשחק, את יכולתה לנצח כל יריבה. קוראים לכך גם מסורת. המסורת נבנתה לפני יותר מ־100 שנים. אפילו בתקופות שבהן הקבוצה לא הייתה במיטבה, היא עלתה למגרש בניסיון להראות לכול שאין טובה ממנה. הדבר מתחיל בקבוצות הילדים שלה, ועובר מהן קדימה לנערים ולנוער בואכה קבוצת הבוגרים. תחושה של זכות ללבוש את חולצת המועדון.
בהיותה במקום הראשון בטבלה, מכבי תל אביב תקעה בו העונה יתד איתן, כבר הרבה לפני סיום הסיבוב הראשון. ספק אם בולדוזר יוכל להזיזה משם.
• • •
ועוד התייחסות קצרה בעקבות הסל שנשבר באשדוד. באמצע שנות ה־80 שיחקה מכבי תל אביב בספרד מול ריאל מדריד. באימון שנערך ערב המשחק, ראיתי את לי ג'ונסון, ממכבי, נתלה על הטבעת בניסיון הטבעה, והסל נשבר. הסל לא תוקן באותו ערב. הוא סודר למחרת היום, והמשחק כן נערך כמתוכנן.
