הפועל חדרה אינה גימיק
לדני דבורין ברור שהקבוצה הכי קרובה בטבלה למכבי תל אביב, היא הסיפור הכי מרגש בליגת העל בכדורגל
הסתכלו על טבלת ליגת העל בכדורגל: מכבי תל אביב מצויה בפיסגה, ובכך אין הפתעה כלשהיא. אבל כאשר הפועל חדרה היא בינתיים השניה בדירוג, זו כבר לא סתם הפתעה, אלא סנסציה של ממש. לשפשף את העיניים ולא להאמין. וגם אם נכון יהיה לומר, שמרבית הקבוצות האחרות בליגה, רחוקות מלהשביע רצון, אסור להמעיט מהישגיהם של חדרה ומאמנה ניסו אביטן, האיש השואב ממנה 100 אחוזי תפוקה.
ולא רק שהיום חדרה אינה גימיק, היא הסיפור הכי מרגש בליגת העל.
הפועל באר-שבע עדיין יכולה להשתלב בפליי-אוף העליון של ליגת העל. היא אף עשויה לזכות בכרטיס לאירופה. אבל תחושתי היא שהקבוצה כאילו כבר מתפללת לסיום הליגה. בטח אחרי שאוהדים שרקו לה בוז, אמש (ש), בסיום משחק התיקו 1:1 עם נתניה. למי שהתרגלה לשמוע מחיאות כפיים משך 3 שנים ברציפות, ודאי כואבות האזניים לשמוע שריקות בוז, ועוד בין כתלי הבית.
צודק איגוד שופטי הכדורגל בהביעו את פליאתו על כך שמדיו של אלי חכמון, ששפט אמש במשחקה של באר-שבע מול מכבי נתניה, היו בצבעי הקבוצה מנתניה. האם חכמון, שהוא כה מנוסה, לא הבחין בכך? האם מראש לא חשב על מצב שבו תלבושת בעלת צבעים זהים תפריע לשחקנים, ואולי אף לצופים במגרש, ולאלה שמול מקלטי הטלויזיה?
מכל מקום, נושא כזה חייב להיפתר הרבה לפני בעיטת הפתיחה. לשם כך אין צורך בדיפלומה מהאוניברסיטה.
ולסיום, תנחומים למשפחתו של השוער יוסף סורינוב, שהלך לעולמו. הכרתיו כשעלה לארץ והגיע לבית"ר תל-אביב. יוז'י הגבוה, האתלט, והאמיץ, עבר ממנה לעוד תחנות – החשובה בהן , נבחרת ישראל. יהי זיכרו ברוך.
