"בגדה אין הוצאה להורג מאז ערפאת"
גל ברגר ('כאן') על הטיפול בעבריינים ברשות הפלסטינית: "אבו מאזן לא חותם על צווי עונש מוות גם אם מתקבל צו כזה ע"י ערכאה משפטית"
בעקבות הרצח האכזרי של אורי אנסבכר, שוחחו אראל סג"ל וד"ר גדי טאוב עם גל ברגר, ראש דסק פלסטינים בתאגיד השידור הישראלי כאן, שהסביר כיצד מטפלים ברשות הפלסטינית בעבריינים, מגנבים ועד לרוצחים.
"צריך להבין שיש שתי מערכות משפטיות שעובדות זו לצד זו בשטחי הרשות הפלסטינית. המערכת השלטונית הממוסדת של הרשות ולצידה מערכת המשפט השבטית, הן לעיתים משלימות זו את זו ולעיתים סותרות זו את זו. אדם שנעצר על ידי משטרה הפלסטינית הכחולה מועמד למשפט במערכת המשפט השלטונית ושם נגזר עליו מה שנגזר עליו. זה יכול להגיע גם לכדי עונש מוות מכיוון שזהו סעיף שקיים בחוק העונשין שלהם.
"יש מקרים כאלה כל הזמן. גם כאשר נגזר עונש מוות במערכת הפלסטינית ביהודה שומרון בשלטונו של אבו מאזן , זה אף פעם לא ממומש בפרקטיקה. מאז שאבו מאזן בשלטון הוא לא חותם על צווי עונש מוות, כבר מ-2005 הוא לא חותם על צווים שכאלה גם אם כך קבע בית המשפט. בעזה חמאס לא סופר את אבו מאזן ומוציא להורג".
כמה מוצאים להורג בעזה בשנה?
"בין 5 ל-12. אך בגדה מאז ימי ערפאת אין עונש מוות אמיתי".
מה קורה בחוק השבט מרגע שמתבררת זהותו של רוצח?
"בחוק השבטי הקלאסי זה הרבה יותר פשוט. יש קוד שבטי שאומר שהרוצח יוצא להורג, מי שרצח חייבים לרצוח אותו, עין תחת עין – שן תחת שן. זה נהוג בעיקר בדרום הגדה, באזור חברון ובית לחם. מבחינתם הקודים השבטיים, ברגע שרצחת מישהו משפחת הנרצח נכנסת לשלושה ימי אבל ולאחר מכן נפתח מעגל הדמים. בשלושת ימי האבל נהוג לגרש את משפחת הרוצח מהיישוב בו הם חיים. בדרך כלל מדובר על המשפחה הגרעינית בלבד כאקט של ענישה ונקמה וגם כאקט שיאפשר סולחה בעתיד. מנגד, הרבה פעמים קורה שממירים את הרצח של הרוצח בתשלום גבוה מאוד. סכומי שמגיעים למאות אלפי שקלים וכל חמולה בוחרת כמה רחוק היא מוכנה ללכת".
זאת אומרת שרוצח ברשות הפלסטינית יודע את המחיר של הרצח שלו גם כלפי המשפחה שלו.
"שם לא יהרסו את הבית של אותו מרצח אלא יגרשו אותו. אקט הגירוש הוא כואב הרבה יותר. העקירה מהאדמה שלך והעקירה מאזור המחייה הוא עונש קשה".
ומתי הם חוזרים לבתים?
"יש משפחות שחיות כבר 30-40 שנה בגלות ומחוץ לעיר המקורית שלהם כל עוד לא הושגה סולחה".
עריכה: איתמר זיגלמן
