לא טיפול 10,000 אלא אוברול
דני דבורין כלל לא בטוח שהפועל באר-שבע תצליח להגיע לפליי-אוף העליון. ואיך וילבקין ניצח את בלאט
אמש, כשנשמעה שריקת הסיום והפועל תל-אביב חגגה את ניצחונה 0:1 על הפועל באר-שבע, זה היה הזמן שבו מאמן האלופה ושחקניו ודאי שאלו את עצמם למה זה קורה לנו?
העניין אינו רק בהפסד, אלא בכל אותם דברים שמתחילת העונה הולכים לה הפוך, כמעט בצורה של תאמן. אמנם אין ספק שהקבוצה מבירת הנגב נחלשה משמעותית בהשוואה לשלוש העונות הקודמות, אבל אפילו המצבים הכי קורצים שניתן לבקש במגרש, ואתמול היו כאלה, כבר אינם מנוצלים על ידה.
בסוף השבוע, אחרי שאלונה ברקת הודיעה על מעברה למגרש הפוליטי, כל מה שעוד חסר היה לקבוצתה הוא להפסיד לאדומים מתל-אביב. ואכן ההפסד הגיע. בעיקבותיו כלל לא בטוח אם באר-שבע תצליח להתברג בפליי-אוף העליון.
אלונה היתה אמש במגרש, וראתה לפחות דבר אחד: הקבוצה היא אלופת הליגה במסירות רוחב בהגנה ובקישור. אלה מסירות סרק. בכך לא רק שאובד לה זמן מצטבר יקר, אלא אף מתאפשר ליריבתה לרדת להגנה ללא שום לחץ.
חיבור כל אותם פרטים שהזכרתי, כולל ההחמצות, מסביר בצורה הטובה ביותר מדוע הפועל באר-שבע חייבת לא בטיפול עשרת-אלפים, אלא באוברול.
ומכאן לענין אחר. ביום חמישי האחרון קלע סקוטי וילבקין את סל הניצחון לזכות מכבי תל-אביב במשחקה הביתי עם אולימפיאקוס. לא היתה בכך הפתעה שכאשר מכבי פיגרה בנקודה, על סף הסיום, הלך הכדור לידיו של וילבקין. האיש הראשון שצריך היה להעריך שכך יקרה, הוא דיויד בלאט, מאמנה של הקבוצה היוונית.
בעונה שעברה הוא אימן את דארושפקה התורכית, והוביל אותה לזכייה ביורוקאפ. סקוטי היה אז השחקן הכי חשוב שלו. ואם לחשוב על תסריט בלהות שדיויד לא רצה שיתרחש בתל-אביב, זה בדיוק אותו הרגע שבו וילבקין ניתר לזריקת שתיים – והכדור צלל לרשת. גם אם היה תיכנון כיצד לבלום אותו, הוא נחל כישלון חרוץ. וילבקין ניצח את בלאט.
