תמיד אישה
מ"היו לילות" ועד TOY – דודי פטימר במסע בעקבות השינויים שחלו במעמד האישה מראשיתו של הזמר העברי ועד היום • פודקאסט בלעדי לאתר וליישומון
בימים בהם תודעת הציבור העולמית מופנית לגבי הכוח הנשי, העצמה נשית וכמיהה לשוויון מגדרי בעידן ה-Me Too, יש לחודש האישה הבינלאומי חשיבות עליונה מאין כמותה ולכן את הפרק הנוכחי של "מילים ולחן" כאן ברדיו 103FM הקדיש דודי פטימר לנשים.
התכנית הקרובה לוקחת אתכם למסע מרתק בעקבות השינויים המשמעותיים שחלו במעמד האישה לאורך שנותיו של הפסקול הישראלי, השינויים הסטריאוטיפיים שהתחוללו בנושא הנשים במוזיקה הישראלית מפי מיטב הקולות הנשיים הישראליים ביותר.
התכנית מתחילה משירי שנות ה-30 בראשם "היו לילות" שכתב יעקב אורלנד והלחין מרדכי זעירא וממחיש היטב את המשפט: "כבודה בת מלך פנימה" כשהוא מציג את האישה כעקרת בית תלותית המחכה לגבר המפרנס והחזק שיגיע הביתה.
בשנות ה-50 האישה הייתה מחוזרת ולמעשה נערצת על ידי הגבר שמתחנן ליחס חם ממנה. בשנות ה-60 יצא השיר השוביניסטי ביותר בזמר העברי – "זמר שלוש התשובות" שכתב נתן אלתרמן והלחין אריה לבנון והפך למעמד מיתי בביצועה של רבקה זהר. השיר מציג את האישה כנחותה ותלותית בגבר, כזו שמשפילה את עצמה ולו בשביל שיידע שהיא קיימת.
בשנות ה-70 המוזיקה הישראלית חלקה יותר כבוד לאישה שעם שירים כמו "לגור איתו" ו"שיר הפריכה" הצטיירה כיותר עצמאית, חזקה וחופשייה. בשנות ה-80 האישה הצטיירה כמלאת ביטחון עצמי, בייחוד בשירים כמו "לא עובדת בשביל אף אחד" שביצעה סי היימן באלבום הבכורה שלה משנת 1987.
בניינטיז כל הסטריאוטיפ הנשי הישן נופץ עם שירים כמו "דיווה" שזיכה אותנו במקום הראשון באירוויזיון 1998 בביצועה של דנה אינטרנשיונל ו"כמו סינדרלה" של שרית חדד.
בשנות ה-2000 האישה הצטיירה כטיזרית וכזו שעושה מהגבר פורפרה, כמו למשל בשיר "חייב למות עליי" של להקת חמסה וכיום, בעידן הme too וההעצמה הנשית, שיר כמו Toy הפך להמנון נרדף לנשים החזקות.
בתכנית נסקור את אותם שינויים במעמד האישה דרך הסיפורים מאחורי השירים הגדולים.
