בשנים האחרונות השתנו דברים לא מעטים במעטפת הכללית של הכדורגל. דוגמא לכך היא הידיעה שקראתי באתר הספורט של הבי.בי.סי. מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, אולה סולשיאר התנצל בפני אוהדי הקבוצה, לאחר ההפסד הכבד שספגה שילשום (א), 4:0 במשחקה עם אברטון.
אני יכול בהחלט לצרף זאת לפגישה אחרת, בישראל, שנערכה בהפועל חיפה, ימים מעטים לפני שמאמנה שרון מימר התפטר מתפקידו. מימר נפגש במיוחד עם אוהדים, למה שהוגדרה אז פגישה להבנות, לטיהור אוירה, או לפיוס כלשהו בין הצדדים. היא נערכה כאשר קבוצת הפועל חיפה לא הייתה במייטבה.
ובדיוק כפי שלדעתי פגישה שכזאת אינה עושה טוב למאמן, והיא מיותרת לחלוטין, כך גם החלטתו של סולשיאר להתנצל בפני אוהדי היונייטד. בעבר הרחוק דברים שכאלה כלל לא עלו על דעתם של המאמנים. בטח לא של מאמני כדורגל גדולים.
כי אוהדים תפקידם לעודד, שחקנים תפקידם לשחק, ומאמן ראשי תפקידו לאמן ולא להתנצל. ברגע שבו נפרצות הגדרות, קיימת סכנה לעירבוב תחומים, המייצר אך ורק נזק למעמד המאמן.
אחרי הכל, מאמנים בכל ליגה בעולם, רוצים לנצח, אבל תמיד גם ישנם, למרבה הצער, הפסדים. מתברר שרוח התקופה הביאה לידי כך שלפחות חלק מהם חש שעליו לרצות את אוהדי הקבוצה, ומי יודע, אולי גם כדי למצוא חן בעיניהם. בהסתכלות לטווח הרחוק דווקא הם עלולים לצאת נפסדים.
ואם כבר מדברים על "התנצלות" – חייבים בה אך ורק השחקנים שהפסידו. אלא שהדרך לעשותה אינה בדיבורים, אלא במגרש עצמו, בניצחון שישיגו במשחקם הבא.