25 ק"מ בשלג, עם 18 קילו על הגב
150 אזרחים נהרגו מחדירות מחבלים בשנות ה־50 • אל"מ (מיל') שמעון (קאצ'ה) כהנר שוחח עם בן ואריה על יחידת קומנדו 101 שהוקמה להכות במחבלים
ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה: אל"מ (מיל') שמעון כהנר הידוע בשם 'קאצ'ה', שוחח עם בן ואריה ב־103fm ונזכר בסיפור המפעים של יחידה 101: שבו מצא את עצמו עם עוד שלושה חיילים עמוק בתוך העיר חברון, בשלג, במרדף אחר חוליית מחבלים. "קיבלנו הנחיה לחזור עד חצות, אבל החלטנו להמשיך".
באוגוסט 1953 הוקמה יחידת הקומנדו של צה"ל - יחידה 101. בשנה שקדמה להקמת היחידה היו כעשר חדירות מחבלים בממוצע בכל לילה, וכמעט 150 אזרחים ישראלים נרצחו. "אי אפשר היה לשאת יותר את המצב", סיפר אל"מ (מיל') שמעון (קאצ'ה) כהנר. "המדינה וכוחות הביטחון היו חסרי אונים מול התופעה". לדבריו, יותר מ־50% מהפעולות של צה"ל לא הצליחו בגלל תכנון לא מושלם וגם, בין היתר, בגלל חוסר מורל. "לא הייתה רוח שאמרה 'לא חוזרים בלי לבצע' או 'לבצע בכל מחיר ויהי מה' - וזו הייתה הרוח של יחידה 101".
מי שהקים ושהוביל את היחידה היה אריק שרון, לימים ראש הממשלה האחד עשר של מדינת ישראל. "אריק היה מוכשר, נועז, אמיץ וחושב", נזכר קאצ'ה. "אני לא יכול להגיד עליו מילה אחת רעה כמי שהיה פקודו ואחר כך ידידו עד יומו האחרון".
קאצ'ה הגיע ליחידה דרך מאיר הר ציון, חברו מגיל 3. "גדלנו יחד ברשפון. היינו בני אותה כיתה, בני אותו מחזור, ידידים קרובים שמכינים שיעורים יחד, אוכלים יחד, וקוצרים ירק לפרות במושב".
אחת הפעולות הנועזות ביותר של היחידה הייתה בלילה מושלג בדצמבר 53'. ולמרות שכמעט 70 שנה עברו, קאצ'ה שיחזר את הפעולה צעד אחר צעד: "היינו ארבעה בחורים צעירים. אני הייתי כמעט בן 19. קיבלנו צילום אוויר של שלושה בתים בתוך חברון, ואמרו לנו שבאחד מהבתים האלה צריכה להיות חולייה של שבעה גברים. קיבלנו הוראה לאתר את הבית ולפוצץ אותו רק אם האנשים היו בתוכו - כדי לא לפגוע בחפים מפשע.
"הלכנו 25 קילומטר בשלג בלתי צפוי וללא שום קשר עם הארץ. לא היו אז מכשירים קשר מתוחכמים כמו היום. ההנחיה היחידה שקיבלנו הייתה שאם עד חצות לא נגיע לביצוע, נוכל לחזור חזרה בלי לבצע". הגיעה שעת הדד ליין. חצות. החבורה התקרבה לאיטה למטרה, ולמרות הקושי והקור, החלטה שלא לוותר. "זה היה מובן מאליו שנחליט להמשיך. הגענו באיחור כי המרחק היה גדול מדי והייתה עלייה גדולה - 800 מטר של טיפוס על הר לאורך כל הדרך. למזלנו, ראינו באחד מהבתים שולחן שבו ישבו שבעה גברים. לא הבאנו בחשבון שנלך על שלג וכנראה שהתקררנו כי מישהו מיושבי הבית זיהה שיש אנשים בחוץ. הוא ניגש לחלון, הסתכל - ראה ארבעה נקודות שחורות וכיבה את האור. זה היה בשבילנו מה שנקרא שעת השין.
"הגענו לבניין בריצה, הקפנו את הגדר, שניים מאתנו התמקמו ליד השער במטרה למנוע מעוברי אורח להיכנס לחצר. בינתיים רצנו לדלת, הנחנו שני מטעני חומר נפץ קטנים יחסית - ואז נשמע פיצוץ נורא. ענן שלג התרומם מההדף אבל זה בכלל לא הזיז לדלת - שהייתה עשויה מברזל. שמנו עוד שני מטענים והפעם הדלת עפה פנימה. חושך, אבק, עשן בתוך החדר, ידענו איך ולאן לירות, ואכן מתוך שבעה אנשים - ארבעה נהרגו, שניים נפצעו ורק אחד לא נפגע".
אבל הסיפור עדיין לא נגמר. רגע לפני שחזרו הביתה שמע קאצ'ה בכי של ילדים. "פתחתי את הדלת וראיתי אישה עם שני ילדים קטנים. הרגעתי אותם עם הערבית העילגת שלי ואמרתי להם שלהם לא יקרה כלום כי הם לא עשו שום דבר". חשוב לקאצ'ה להזכיר זאת כדי להוכיח שכל מי שטען שביחידה 101 לא עשו עניין מטוהר הנשק למעשה טועה.
על מי חושב קאצ'ה בצפירה? "על חברים רבים שגם היו פקודים שלי", אמר.
עריכה: מיכל דאבי
