לאן נעלמו מאמני הכדורגל הבריטים?
דני דבורין על שטף המאמנים הזרים בליגה האנגלית: מעוז השמרנות הבריטית נפרץ
אם צריך היה לקבל הוכחה לכך שמשהו רע עובר על מאמני הכדורגל הבכירים מהאי הבריטי, די להעיף מבט על הרשימה של מאמנים זרים שהובילו העונה את שבע הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בטבלת הפרמיירליג: פפ גווארדיולה (מנצ'סטר סיטי), יורגן קלופ (ליברפול), מאוריציו סארי (צ'לסי), מאוריציו פוצ'טינו (טוטנהאם), אונאי אמרי (ארסנל), אולה סולשיאר (מנצ'סטר יונייטד), ונונו סנטו (וולבס).
אינני יודע מה חושבים על כך הסקוטים סר אלכס פרגוסון וסר קני דאלגליש שזכו בעבר, כמאמני מנצ'סטר יונייטד וליוורפול, באליפות אנגליה. שניים המייצגים רשימה מפוארת של מאמנים מהאי הבריטי שזכו באליפות אנגליה, בהם גם הסקוטי סר מאט באסבי, שזכה עם מנצ'סטר יונייטד, האנגלי דון ריבי שזכה עם לידס יונייטד, והאנגלי בראיין קלאף שזכה באליפות עם דרבי קאונטי ועם נוטינגהאם פורסט.
אבל שטף המאמנים הזרים הפוקד את הליגה האנגלית הבכירה מלמד עד כמה השתנה בה הכדורגל, והתגבר אף על מבצר השמרנות הבריטית, תוך שהוא דוחק לפינה את המאמנים המקומיים.
ולא רק אותם. הליגה הייתה בעבר הרחוק המייצגת הנאמנה של השחקנים מהאי: סטנלי מאתיוס, תום פיני, בילי רייט, בובי צ'רלטון, דניס לאו, ג'ימי גריבס וג'ורג' בסט. בהדרגה הגיעו אליה כוכבי ליגות אחרות, בהם אריק קאנטונה, תיירי הנרי ודניס ברקאמפ. היום כבר שולטים בליגה שחקנים אירופאים, בזכותם של שחקנים כמו דויד סילבה, הוגו לוריס, פרננדו יורנטה, קון אגווארו, מוחמד סאלח ואדן האזר. אף אחד מהם אינו בריטי. זה המצב, והוא רק מזכיר שפעם היה אחרת.
האם זה טוב או רע? גם אם השאלה במקומה, היא אולי רק נושא לדיון באקדמיה, מפני שהמציאות בשטח קבעה את העובדות, כולל את עלייתן של טוטנהאם וליברפול לגמר ליגת האלופות והן, כאמור, מודרכות בידי מאמנים שאינם מהאי הבריטי.
