מסי גאון, אבל לא תמיד כל יכול
דני דבורין על הכדורגלן הכי מרגש בעולם שלא זכה העונה בגביע האלופות ובגביע ספרד
הארגנטינאי ליאו מסי הוא הכדורגלן הכי מרגש של תקופתנו. לכן זה לא סתם שלמשחקי הבית של קבוצתו ברצלונה, מגיעים אוהדים מכל קצווי תבל.
מסי "מנגן" כדורגל ברמה ששום שחקן אחר לא מתקרב אליה. הוא באמת יוצא דופן לטובה, והחוויה לראותו במדיה של בארסה היא בלתי נשכחת. אבל בשבת האחרונה גם מסי לא הצליח למנוע מוולנסיה את הזכייה בגביע המלך של ספרד. ולנסיה גברה על ברצלונה בתוצאה 1:2, והשאירה בידיה של הקבוצה מקטלוניה "רק" את תואר אליפות הליגה הספרדית. אין להמעיט מהזכייה באליפות, שכן נאבקו עליה גם ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, שתמיד קוראות תיגר על כל תואר אפשרי.
ובכל זאת יש לזכור שבארסה לא תהיה העונה הזוכה בליגת האלופות ויש בכך כדי להדאיג את אוהדיה הרבים מאוד בעולם.
שוב התברר שליאו מסי, חרף יכולותיו המדהימות, הוא בכל זאת לא תמיד כל יכול. הוא אינו יכול לשחק בעת ובעונה אחת בהגנה, בקישור ובהתקפה.
הכדורגל הוא כמובן משחק קבוצתי, שבו גם גאון כמסי זקוק לשחקנים שסביבו, כי בעיקרון, כדורגל אינו משחק של "אחד על אחד".
מסי יכול להדהים ביכולתו להוביל כדור, לראות משחק, להבקיע שערים – אבל לא בלי גבול. העניין המטריד הוא שהפסדיה של ברצלונה הגיעו דווקא במשחקים גורליים שהיו לה מול ליוורפול בליגת האלופות, וכאמור מול ולנסיה בגמר גביע המלך.
על מסי אמרתי לא פעם שהוא מוצרט של הכדורגל – אולם חשוב להוסיף שהוא עדיין אנושי. תוכלו לשאול על כך גם את נבחרת ארגנטינה.
