"זה לא זמן לדאחקות. אנחנו גמורים"
חבר הכנסת לשעבר איתן כבל מזועזע מהמצב של מפלגת העבודה: "אלוהים עדי שאני לא בטוח שהבית הזה הוא בר תקנה"
חבר הכנסת איתן כבל (העבודה) שוחח עם ענת דוידוב וינון מגל הבוקר (א') ב-103FM על הבחירות הבאות, על מצב מפלגתו ועל הסיכוי שירוץ בעצמו לראשות המפלגה: "כל אלו שישבו, ידעו, שתקו, זאת בושה וחרפה. אבי גבאי כבר למעלה משנה מסתובב ורשום עליו פג תוקף. עד שלשום, אף אחד לא העז לקרוא לאבי גבאי להתפטר".
כבל המשיך: "מה דעתך שבמדינה מתוקנת כמו בריטניה, כשהיו"ר מפסיד הוא קם והולך? ולא צריך את כל הטררם הזה? מספיק עם זה. אנחנו כבר מאה מטר מתחת לאדמה, ואתה מדבר איתי על לשמור עליו? יש רגעים שזה כבר לא זמן לדאחקות. אנחנו גמורים".
אז מה אתה חושב שאתם צריכים לעשות?
"אלוהים בשמיים עדי שברגע הזה אין לי שמץ של מושג. כשאני קורא את גבאי מציע להצטרף לכחול לבן או מרצ, שני הפכים, שזה מגוחך בפני עצמו, מוכר את עצמך למרבה במחיר".
כבל הדגיש: "בבחירות האלה אני באמת לא יודע ולא בטוח שהבית הזה הוא עוד בר תקנה. ואני לא מאמין שאני אומר זאת. נניח שיבוא איזה כוכב, המשמעות היא שביום טוב אנחנו נכפיל את כוחנו. אנשים יקפצו לתוך הבריכה בכיכר רבין, איזה יופי. המשמעות היא עמוקה יותר, יש דרך שאבדה לה. אנשים מצביעים לא רק לפי אם יש לנו מנהיג או אין לנו מנהיג. זה שילוב של הדברים".
כשנשאל ע"י ינון האם זה קשור לעובדה של אובדן דרך בשמאל, ענה כבל: "אני מסכים. אני טוען כבר הרבה מאוד שנים, בשורה התחתונה, מה היה צריך להיות בגוש? בוודאי כשיש את כחול לבן, עם 3 גנרלים, גלקטיקוס של גנרלים, יש פה משהו הרבה יותר עמוק. קל מאוד לומר רק לא ביבי, קשה מאוד לשכנע את למה אנחנו העבודה הבסיסית".
אתה שוקל להתמודד?
"זה מונח לפתחי. אני מתחבט בתוכי ושואל את עצמי, על מה? בשביל להיות חבר כנסת מן השורה?".
אני מרגיש שמדינת ישראל נמצאת בתוך פלונטר פוליטי. מה אתה אומר, לאן זה הולך?
"אין לי שמץ. אני רק יודע לומר לחבריי, שאם לא תתן קמפיין יוצא דופן, קמפיין החיים שלנו בגוש, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו שהימין יתחזק עוד יותר. יותר מכך, ביבי לא יתבייש לדבר אפילו על חוק החסינות ואיתו הוא ילך לבחירות. עוד מוקדם לומר איך זה ייגמר עם ליברמן. בכלל, הוא מחובר עם הליום, קשה לראות אותו מרוב שהוא בגובה, ובצדק מבחינתו. אני לא אומר שאני מסכים מבחינתו. אני לא יודע מה תהיה התוצאה הסופית".
עריכה: רועי זילברשטין
