כמה טוב שבאת

1921

בוקר טוב לבניה ברבי שתפס לנו מקום באולפן והתיישב לשיחה בלב פתוח עם איריס קול • יכולנו להמשיך עם משחק המילים עוד, אבל די

הזמר והיוצר בניה ברבי הוכיח כבר מזמן שהוא לא רק פליט ריאליטי: שלוש שנים בלבד אחרי שהשתתף בתוכנית 'דה וויס', לברבי יש רשימת להיטים ארוכה שכובשת את הפלייליסט כל פעם מחדש. בשיחה עם איריס קול ב־103fm נזכר ברבי בימיו כתלמיד בישיבה, בהיותו ילד חוץ בקיבוץ ובמפגש המקרי בטבריה ששינה את הכול.

מה הדבר הראשון ששמים לב כאשר בניה ברבי נכנס לחדר? יש מי שיגיד הראסטות שלו, ויש מי שיגיד דווקא האנרגיה שלו. "נכנסת עם המון שקט", אמרה לו איריס קול, "ואני תוהה אם אתה באמת שקט מאוד או שבעצם אתה מאוד סוער".

"אני גם וגם", השיב ברבי. "אני לא אימפולסיבי ואין סיבה שאשבור פה משקופים. בגדול, החיים יפים - או לפחות אנחנו משתדלים שיהיו כאלה רוב הזמן".

אם גם אתם, כמו איריס, התעמקתם בטקסטים של ברבי, ודאי שמתם לב שיש בהם הרבה מאוד עצב וכאב. בניה ביקש לציין שלמרות המילים הקודרות, הוא משתדל לסיים את שיריו בנימה אופטימית: "הכאב מלווה אותי ביומיום ואני יכול להתעורר בבוקר בעצבים, אבל בסופו של דבר אני מחפש נקודה אופטימית בטקסטים שאני כותב ומלחין".

ברבי, 30, נולד בטבריה וכבר בכיתה ד' הבין, פחות או יותר, מה הוא רוצה לעשות בחיים. "למדתי בקיבוץ לביא", סיפר, "והביאו לנו מלא כלי נשיפה. נדלקתי על סקסופון ואחרי שנה כבר היה לי אחד בבית". את הגיטרה הראשונה קיבל כירושה מאחיו הגדולים, אבל רק בכיתה ט' התחיל לנגן בה ולכתוב שירים. "אני לא מאלה שתפסו גיטרה וזה פשוט קרה. אח שלי היה מנגן ואני הייתי שר קצת, עד שהגעתי לפנימייה".

אם המילה פנימייה מעלה בראשכם אסוציאציה שלילית, חשבו שוב. "זאת הייתה פנימייה חבל על הזמן עם הישגים והכול", נזכר ברבי. "הייתי בן 14. בגיל הזה עושים מה שהחבורה רוצה לעשות וממשיכים איתם איזושהי דרך. חלק מהחברים שלי הלכו ללמוד בקיבוץ אחר וחלק הלכו לישיבה התיכונית בחיספין. החלטתי ללכת לישיבה וזה היה שינוי גדול".